בש"א 14153/03

תקציר

המערערת במקרה דנן מבקשת לקבל את תביעת החוב שלה על ידי הנאמן המפקח על הליך פשיטת רגל. תביעת החוב מבוססת על שיקים חתומים על ידי החייב ונמסרו לצד שלישי, אשר העביר אותם לאחר מכן למערער. המערערת מסרה העתקים של השיקים ופירטה את נסיבות המסחר בהם באמצעות תצהירים. עם זאת, הנאמן דחה את הטענה, וטען כי המערערת לא הציגה את השיקים המקוריים ולא אימתה במידה מספקת את הטענה. המערערת ערערה על החלטה זו, וטענה כי הנאמן התעלם מפסק דין של בית משפט השלום בנצרת, אשר נתן תוקף להסכם פשרה בין הצדדים. עוד טענו כי החייב פעל בחוסר תום לב וכי דחיית תביעתם אינה מוצדקת. בנוסף, טענה המערערת כי הנאמן שגה בכך שדרש את השיקים המקוריים בשלב זה של הליך פשיטת הרגל, שכן הדבר לא נדרש על פי דין וניתן לאמת את החוב על סמך הסכם הפשרה עצמו. המשיבים – החייב והנאמן – טענו כי המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה, וטענת החוב מופרכת. החייב טען כי אינו מכיר את המערערת ואין לו חוב שטרם נפרע, ואילו הנאמן טען כי שקל היטב את טענות המערערת ופעל כדין בדחיית התביעה. בסופו של דבר החליט בית המשפט לקבל את הערעור והורה לנאמן לאשר את תביעת החוב. פסק הדין נתן תוקף להסכם הפשרה והסברו של המערער לנסיבות החוב היה ראיה מספקת. בית המשפט לא הורה על הוצאות, נוכח סמיכות הליכי פשיטת הרגל לפתיחת תיק ההוצאה לפועל. ההחלטה התקבלה בהעדר שני הצדדים ומיום 21.4.05.