בג"צ 2150/10

תקציר

העותר, שלמד בארצות הברית, נצטווה על ידי המשיבים לחזור לישראל ולשרת בצבא. העותרת טענה כי יש לאפשר לה לדחות את שירותה עד שתסיים את לימודיה, בהתבסס על הבטחה שלטונית שאפשרה לה לכאורה לעשות כן. המשיבים הכחישו טענה זו וטענו כי העותר מפר את חוקי הצבא בכך שנעדר ללא רשות. הם הציעו לה עסקה שבמסגרתה תחזור לישראל מבלי להיעצר, אך יהיה עליה להתייצב בלשכת הגיוס תוך 48 שעות מרגע הגעתה ולאחר מכן לשרת בצבא. השופטים, לאחר ששקלו את טיעוני הצדדים, החליטו לדחות את העתירה על הסף, בנימוק של צדק עצמי של העותר והצגה לא מדויקת של עובדות. הם הסכימו עם המשיבים כי העותר לא הראה עילה והפר את חוקי הצבא. עם זאת, השופטים עודדו את המשיבים לכבד את העסקה שהציעו עם העותרת אם תשוב לישראל ותנהל את עצמה כראוי. העותר חויב לשלם למשיבים שכר טרחה, וההחלטה התקבלה פה אחד בין השופטים.