ע"ע 395/03

תקציר

המקרה שלפנינו עוסק בערעור על זכאותו של עובד לתשלומים שונים ממעסיקו לשעבר. המערערת, אזרחית רומניה שעבדה כמטפלת אצל המשיב, תבעה גמול עבור עבודה בשעות נוספות, תשלום עבור חגים וגמול הלנה עבור החודשים דצמבר 1999 וינואר 2000. המשיב, המרותק לכיסא גלגלים, ניכה משכרו הסופי של המערערת את תמורת ההודעה המוקדמת. בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את טענות המערערת, אך גם דחה אותן באופן חלקי, מה שהוביל את המערערת להגיש ערעור זה. השאלה הראשונה שעל בית הדין להכריע בה היא האם חוק שעות עבודה ומנוחה חל על מצבו של המערער; במקרים קודמים לא הגיעה החלטה חד משמעית בעניין זה. בית הדין מצדד בדעת הרוב בערכאה זו, וקובע כי הדין הנדון אינו חל על עובדים המספקים שירותי סיעוד בבית המטופל, ועל כן נדחית תביעת המערערת בגין עבודה בשעות נוספות. באשר לפיצויה של הלנה, פסק בית המשפט לטובת המערער. בית המשפט מוצא כי הגנתו של המשיב כי היו חילוקי דעות לגבי החוב עצמו אינה תקפה, שכן חלק מהטענות שהעלה המשיב בדבר אי התשלום הגיעו זמן רב לאחר תשלום השכר. בית המשפט מורה למשיבה לשלם למערערת פיצוי הלנה מופחת בשיעור שנתי של 30% בגין החודשים הנקובים. בית הדין אינו מוצא עילה להתערב בהחלטת בית הדין האזורי בעניין דמי חגים, שכן המערערת לא פירטה אילו חגים חלים במהלך עבודתם ולא הפנתה למקור משפטי כלשהו המזכה אותם בתשלום זה. לבסוף, בית הדין קובע כי המשיב אינו רשאי לנכות משכרו של המערער כל תמורה בגין הודעה מוקדמת, שכן הוכח כי המערערת אכן הודיעה על התפטרותה. סיכומו של דבר, הערעור מתקבל בחלקו ונדחה בחלקו. כל צד יישא בהוצאותיו, והמשיב ישלם למערערת את הסכומים הנקובים, לרבות התמורה בעד הודעה מוקדמת.