ת"א 27643-05-20

תקציר

השופטת שקלה בכובד ראש את הטיעונים שהציגו הצדדים והחליטה להיעתר לבקשת הנתבעים לדחות את התביעה במלואה. החלטה זו שמורה למקרי קיצון ומתבססת על שני טעמים מרכזיים. ראשית, קיים מעשה של בית משפט, הידוע גם בשם השתק עילה, המונע מצדדים לדון מחדש בתיק שכבר הוכרע בפסק דין סופי. ההליך הקודם, בו היו מעורבים אותם תובעים ונתבעים 1 ו-2, עסק באותו סכסוך על כספים משותפים והסתיים בפסק דין מפורט לטובת הנתבעים. לתובעים ניתנה הזדמנות הוגנת להציג את טענותיהם ואין לאפשר להם להטריד את הנתבעים בטענות חוזרות ונשנות. שנית, גם התביעה נדחית בעילה של התיישנות, שכן הוגשה מעבר לתקופת ההתיישנות. עילת התביעה כנגד נתבעים 3 ו-4, שלא היו צד להליך הקודם, קמה לכל המאוחר בשנת 2011 והתיישנה לפני פתיחת ההליך הנוכחי בשנת 2020. טענות התובעים בדבר ספירת תקופת ההתיישנות אינן משכנעות. יתר על כן, השופטת מדגישה כי ההליכים הקודמים הנוגעים לפירוק השותפות והניסיון הנוכחי לבחון החלטות אלה מחדש באמצעות "תקיפה עקיפה" אינם אפשריים, במיוחד כאשר קיימת עילה מוצקה לפיטורים על הסף. משכך, התביעה נדחית על הסף, והתובעים נדרשים לפצות את הנתבעים בגין הוצאותיהם המשפטיות. התובעים נדרשים לשלם לנתבעים 1 ו-2 סך של 5,000 ₪, ולנתבעים 3 ו-4 סך של 18,000 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית שנצברו ממועד פסק הדין ועד לביצוע התשלום בפועל. פסק דין זה ניתן שלא בנוכחות הצדדים והוא נושא זכות ערעור כאמור בחוק.