עת"מ 31575-04-22

תקציר

פסק הדין מקבל את העתירה לבטל את החלטת המשיב לדחות את בקשת העותרת לסיוע בשכר דירה בהיעדר רישיון ישיבה תקף. העותרת, הורה משמורן יחיד, הגישה את הבקשה בשם בנה הקטין, אזרח ישראלי, בקשה שנדחתה על ידי המשיב ללא כל תמורה. בית המשפט מצא את עמדתו של המשיב בלתי הגיונית ואינה שוקלת את טובת הילד, מה גם שאין לילד אמצעים אחרים לקבלת דיור הולם. זכות האדם לדיור היא זכות חוקתית בישראל, וחובתה של המשיבה היא לבחון בקשות לסיוע באופן פרטני, דבר שלא עשתה במקרה זה. בית המשפט הורה למשיבה לבחון את עניינה של העותרת בפני ועדת האכלוס העליונה כוועדת חריגים, בהתחשב בזכאותו החוקית של הילד לסיוע בשכר דירה, לרבות לתקופה שחלפה מאז נדחתה הבקשה הראשונית. החלטה זו צריכה לשמש גם בחינה מחודשת של מדיניותו הפנימית של המשיב, הפוגעת כיום בזכויותיהם החוקתיות של קטינים במצבו של העותר. זאת ועוד, בית המשפט מתח ביקורת על חוסר הבהירות וההנמקה של המשיבה בחריגה מהחלטותיה הפנימיות והורה למשיבה לשאת בהוצאותיה בסך 10,000 ₪.