בש"פ 5784/23

תקציר

הערעור על ביטול החלטת בית המשפט המחוזי נדחה, שכן ערכאת הערעור לא מצאה עילה להתערבות. למרות התנגדות המיעוט, דעת הרוב הייתה מנומקת ומשכנעת. בית המשפט המחוזי יישם כראוי את הפסיקה הקיימת, והדגיש כי הליכי שיקום וטיפול רלוונטיים יותר בשלב גזר הדין ולא במהלכו. דוד לא עמד בשלב זה בתנאים הנדרשים לשחרורו לקהילה טיפולית, ובית המשפט קבע כי שחרורו אינו ראוי בשל הסכנה הפוטנציאלית הנשקפת ממנו. טענותיו של דוד בדבר ציפייה והסתמכות על המלצות פוזיטיביות נדחו, שכן בתי המשפט שואפים לשקול את כל האפשרויות בטרם יקבלו החלטה, גם אם בסופו של דבר יחליטו כי חלופת מעצר אינה מתאימה. ערכאת הערעור ציינה כי בחינת אפשרויות הטיפול אינה מחייבת את בית המשפט לפעול על פי המלצות פוזיטיביות, שכן על ההחלטות להישאר בשיקול דעת. בנוסף, ניסיונותיו של דוד לחזור בו מהודאתו השפיעו על אמינות כוונות השיקום שלו. בעוד שיקום בכלא יכול להציב אתגרים, הוא יכול גם לשמש צעד מכריע בדרכו של העבריין להשתלבות מחדש חברתית. ההחלטה הדגישה כי המאסר יכול לעלות בקנה אחד עם מאמצי השיקום, ולעודד את דוד להמשיך בהתקדמותו גם בתקופת המאסר. למרות עבירותיו, בית המשפט הכיר ברצונו האמיתי של דוד ברפורמה ובתקוותיו להמשך שיקומו. הערעור והבקשה לעיון חוזר גבוה יותר נדחו.