ע"א 1685/12

תקציר

ערעור זה נסוב סביב דירה בנתניה בבעלות ח.ח. שרה ושלמה גרינברג, עם משכנתא קיימת המוחזקת על ידי בנק לאומי. בני הזוג גרינברג הסכימו למכור את הדירה לאבישי לאור, שנטל הלוואת משכנתא מהבנק הבינלאומי בע"מ. עם זאת, בנספח שלא פורסם להסכם המכר נכתב כי המוכרים יעבירו חלק מכספי ההלוואה בחזרה לקונה, כאשר התשלום המלא יבוצע לאחר ארבע שנים. משלאור לא עמד בתשלומים, ביטלו בני הזוג גרינברג את ההסכם ויזמו תביעה לבעלות בלעדית על הדירה. בינתיים פתח הבנק תיק הוצאה לפועל נגד לאור ומינה כונס נכסים. תביעתם של בני הזוג גרינברג הסתיימה בפסק דין חלקי שהכריז על הסכם המכר כבטל ומבוטל, באמצעותו מחקו את כל השטרות על הדירה, לרבות הערת האזהרה של הבנק. הדבר איפשר לבני הזוג גרינברג לרשום משכנתא חדשה אצל מרדכי זייפר, חבר ילדות ושותף עסקי. הבנק ערער וטען כי לא היה צריך לבטל את הסכם המכר שכן בני הזוג גרינברג קיבלו תמורה מלאה. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, וקבע כי הלוואת המשכנתא של הבנק היוותה תשלום מלא. עם זאת, היא פסקה לטובת בני הזוג גרינברג בנימוק שהבנק לא רשם משכנתא. בית המשפט הכיר גם בתוקפה של המשכנתא של זייפר, אך הפך אותה למשכנתא סוג ב' הפוגעת בזכותו של הבנק להחליף משכון למשכנתא הקודמת. שלושה ערעורים הוגשו - על ידי הבנק, זייפר ובני הזוג גרינברג - והובילו לפסק הדין הנוכחי. בית המשפט קובע כי הבנק רשאי להחליף שעבודים במשכנתא הקודמת ולרשום משכנתא עד לסכומה. כמו כן, היה מקום לאפשר לבנק לממש את זכויותיו של לאור על פי חוזה המכר ולרשום משכנתא במסגרת הסכם ההלוואה. ביטול הסכם המכר היה שגוי, שכן הוא התבסס על הסכמתו של לאור, שלא ניתנה בתום לב וקנוניה עם בני הזוג גרינברג. בנוסף, כינוס הזכויות של לאור הגביל את יכולתו להסכים לביטול המכירה. בית המשפט שוגה בכך שלא קבע אם זייפר פעל בתום לב בעת רישום המשכנתא שלו, גורם מכריע בקביעת היררכיית המשכנתאות. החיוב הכספי נגד בני הזוג גרינברג מבוטל, אך התיק מוחזר לבית המשפט המחוזי כדי שיכריע האם זייפר פעל בתום לב. בני הזוג גרינברג אחראים להוצאות הבנק, ואילו בית המשפט המחוזי יקבע את חלוקת ההוצאות בין הבנק לבין זייפר.