ת"צ 28120-06-13

תקציר

המבקשים, שנפגעו בתאונות דרכים וחברי קופות החולים, הגישו תביעה ייצוגית נגד קופות החולים בגין גביית דמי השתתפות עצמית עבור טיפולים רפואיים הקשורים לתאונות. לטענתם, קופות החולים היו צריכות להעניק להן פטור מתשלום זה באופן אוטומטי מבלי לדרוש מהן להגיש בקשה ולספק הוכחות לזכאותן. המבקשים ביססו את עילת התביעה שלהם על חוק הגנת הצרכן, בטענה כי קופות החולים הן "עוסקות" לפי החוק. עם זאת, בית המשפט קבע כי קופות החולים אינן יכולות להיחשב כעוסקות בהיותן מוסדות ציבור ללא כוונת רווח המספקים שירות ציבורי. לפיכך, לא קמה למבקשים עילת תביעה לפי חוק הגנת הצרכן. בנוסף, בחן בית המשפט את המסגרת הנורמטיבית ומצא כי חוק ביטוח בריאות ממלכתי מחייב את קופות החולים לפטור נפגעי תאונות דרכים מהשתתפות עצמית עבור שירותים רפואיים מסוימים הכלולים בסל הבריאות, אך רק לאחר שהנפגע הוכיח את זכאותו. בית המשפט קבע כי המבקשים לא הוכיחו התנהלות בלתי חוקית של קופות החולים, שכן הקרנות נדרשו לבדוק ולאשר את זכאותו של כל מבוטח בטרם מתן פטור או החזר השתתפות עצמית. עוד הגיע בית הדין למסקנה כי למבקשים לא קמה עילת תביעה אישית, שכן חלקם נפגעו בתאונות עבודה או קיבלו החזרים חלקיים או מלאים, בעוד שאחרים לא הגישו בקשות כנדרש לפטור ולא סיפקו את המסמכים הדרושים. יתר על כן, נמצא כי המבקשים אינם מייצגים כראוי את הקבוצה הנטענת, שכן הם לא ביקשו באמת ובתמים לתקן עוול כלשהו ופעלו בחוסר תום לב לאורך כל ההליך המשפטי. בסופו של דבר דחה בית המשפט את התביעות הייצוגיות, וציין כי המבקשים לא הצליחו להוכיח כל הפרה של החוק על ידי קופות החולים. כל מבקש חויב לשלם את שכר טרחת עורך הדין של קופת החולים והוצאות משפט.