ת"א 20510-09-18

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב דיון בפייסבוק בנושא פוליטי שנוי במחלוקת, שבו התובע והנתבע החליפו מסרים חריפים ובוטים. התובע, שיזם עימות ישיר עם הנתבע, טען כי האחרון השמיץ אותו בכך שרמז כי הוא נאצי. לגופו של עניין, התובעת הלין על השימוש שעשתה הנתבעת במונח "יודונאצים" בדיון ועל תשובתה לשאלתו מדוע ראתה בו נאצי. הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי דבריה היו הבעת דעה המוגנת בדין וכי התנהלות התובעת בדיון תרמה תרומה משמעותית לאופי חילופי הדברים. בית המשפט הכיר במצבו העגום של השיח הפוליטי ובנטייה להיזקק לדימויי שואה ולהשוואות, והזהיר מפני זילות אירועים היסטוריים רגישים כאלה לטובת רטוריקה פוליטית. צוין כי חופש הביטוי, במיוחד בשיח הפוליטי, הוא אבן יסוד בדמוקרטיה, ואל לו לבית המשפט למהר ולהגבילו. באשר למונח "יודונאצים", פירש אותו בית המשפט כהערה כללית המכוונת לשיח הקיבוצי ולא כהתקפה אישית על התובע. מאחר שהתובע לא יכול להיחשב כאחד מ"המגיבים הראשונים" אליהם התייחס הנתבע, סעיף 4 לחוק איסור לשון הרע, המתייחס ללשון הרע נגד קבוצה, לא חל במקרה זה. בית המשפט בחן גם את חילופי הדברים בין התובע לנתבע, ומצא כי התובע ייחס לעצמו את התווית "נאצי" באופן יזום. תגובותיה של הנתבעת, אף שהיו בוטות וישירות, היוו הבעת דעה על התבטאויותיו הפומביות של התובע ולא היוו לשון הרע. בית המשפט הדגיש כי יש להתחשב בהקשר ובאופי הדיון כולו, לרבות תרומת התובע, בעת הערכת הדברים. כמו כן, ציין בית המשפט את חלקו של התובע בהרחבת פרסום לשון הרע הנטענת ואת התנהלותו הבלתי סבירה במהלך המשפט, דבר שהצביע על רצון לטעון ולא על טענת לשון הרע בתום לב. הימנעותו של התובע מלהסיר את התבטאויותיו שלו ופרסומו החוזר ונשנה של לשון הרע הנטענת פעלו כנגד תביעתו. לסיכום, דחה בית המשפט את תביעת לשון הרע והורה לתובע לשלם לנתבע הוצאות בסך 25,000 ₪, דבר המשקף התנהלות בלתי סבירה של שני הצדדים. השופט הדגיש את הצורך לשמור על גבולות ההליך המשפטי ולהימנע מהפיכתם לדיון ציבורי או לבמה להתקפות אישיות.