ע"פ 7046/18

תקציר

במקרה הספציפי הזה הואשם המערער בעבירות מין בקטינים, ובית המשפט בחן ביידוע מספר טענות ועדויות. במרכז ההחלטה עמדה טענת המערער כי הטענות הן חלק מעלילה שתוזמרה על ידי חסידות גור, על רקע סכסוכים עדתיים. טענה זו נדחתה, בעיקר בשל חוסר עקביות ובעיות מהימנות הקשורות לעדויות עדי מפתח, ובראשן אביו החורג של המערער, ששינוי גרסתו לא היה אמין. עדויותיהם של המתלוננים, ב' ו-א', נמצאו אמינות למרות חוסר עקביות ראשוני כלשהו הנוגע לאופי והיקף האינטראקציה שלהם עם המערער. בית המשפט הכיר בדפוסים אופייניים בעדויות של נפגעי עבירות מין, בעיקר קטינים, שעלולים בתחילה להדחיק פרטים בשל פחד או בלבול. המתלוננת ב' מסרה תיאורים מפורטים של אירועים ספציפיים שאומתו על ידי מצבה הנפשי המידרדר, כפי שנצפה על ידי בני משפחתה. למרות כמה אי-התאמות, פרטים אלה לא ערערו את אמינותה הכוללת. כמו כן, עדותו של א' בנוגע למעשים שלא בהסכמה הייתה עקבית ומפורטת, ותרמה להרשעה. בית המשפט דחה את הטענות על מחדלי חקירה, וציין כי אי ראיון עדים פוטנציאליים מסוימים לא השפיע באופן מהותי על הכרעת הדין. בסופו של דבר, אישר בית המשפט את פסק דינו של בית משפט קמא, תוך הדגשת הפגיעה הנפשית הקשה בקטינים והצורך בעונשים מרתיעים במקרים כאלה. עונשו המקורי של המערער, 7.5 שנות מאסר ופיצוי כספי לקורבנות, נמצא ראוי, בהתאם לאמות המידה המשפטיות בעבירות דומות. בהמשך נדחה הערעור, דבר המחזק את טיפולו היסודי של בית משפט קמא ואת שיקול דעתו בתיק.