רע"פ 3271/17

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של ערעור שניתן על פסיקה קודמת בתיק הקשור לסמים. המבקש הודה תחילה כי מכר עשרות גרמים של סמים לשוטר סמוי במספר עסקאות והחזיק כמויות גדולות אף יותר של סמים בביתם. הם הורשעו ונגזרו עליהם שנת מאסר, יחד עם עונשים נוספים, על ידי בית משפט השלום. לאחר מכן ערער המבקש על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי, בבקשה להקל בעונשו בשל שיקומם ונסיבות אישיות אחרות. בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את הערעור, והפחית את עונש המאסר לשמונה חודשים תוך שמירה על יתר העונשים. משלא נחת דעתו, ערער המבקש על פסק דין זה לבית המשפט העליון, הפועל כערכאה של מוצא אחרון בישראל. עם זאת, שופט בית המשפט העליון סירב לקבל את בקשת הערעור, בנימוק של היעדר סוגיות משפטיות עקרוניות או שיקולי צדק ייחודיים המצדיקים ערעור נוסף. עוד הדגישה השופטת כי טענות בדבר חומרת העונש אינן מהוות בדרך כלל עילה לערעור, וכי עונשו של המבקש הומתק כבר בערעור הקודם. משכך, קבע השופט כי יש לדחות את הבקשה, ובכך הפך את פסק הדין הקודם של בית המשפט המחוזי לפסק הדין הסופי.