ע"א 6382/99

תקציר

הערעור מתייחס לקביעת "מועד הרכישה" של הזכויות במקרקעין ביהוד, לצורך קביעת המועד לתשלום מס רכישה בגין העסקה. המערערת ביקשה לרכוש קרקע ממינהל מקרקעי ישראל לבניית יחידות דיור. לאחר משא ומתן עם מסיגי הגבול במקרקעין וקבלת אישור מרמ"י, כולל מכתב מפורט המפרט את התנאים, שילמה המערערת את הסכום הנדרש ורמ"י אישרה את העסקה. חוזה הפיתוח הרשמי נחתם מאוחר יותר. המערערת הצהירה על מועד הרכישה כמועד חוזה הפיתוח, אך רשויות המס העריכו אותו כמועד אישור העסקה. ועדת הערר של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו התפצלה בהחלטתה בשאלה. השופטת אופיר-תום קבעה כי אישור העסקה מהווה הסכם מחייב, ואילו חבר הכנסת ד' מרגליות קבע כי לא. החלטת הרוב דחתה את הערעור, והובילה את המערער לערער לבית המשפט העליון. המשיב תמך בהחלטת ועדת הערר. בית המשפט העליון קבע, כי סעיף 19(3) לחוק מיסוי מקרקעין, המגדיר את "מועד המכירה", חל על כל תכליות החוק ואינו מוגבל לחישוב השבחה ומס. בית המשפט סבר כי פרשנות מנוגדת תיצור אי-ודאות וכי אישור העסקה מהווה "מכירה" כמשמעותה בחוק. משכך, דחה בית המשפט את הערעור והורה למערערת לשלם למשיב הוצאות בסך 25,000 ₪.