ת"א 15444-06-17

תקציר

התובע, שהוא ככל הנראה אסיר, הגיש בקשה לפסול את השופטת הדס עובדיה מלדון בעניינו בשל חוסר משוא פנים לכאורה מצד השופט. טענות התובע מבוססות בעיקר על חוסר שביעות רצונו ממספר החלטות פרוצדורליות של השופט עובדיה, לרבות שלילת סעד זמני, דחיית הליך קודם וחובת הפקדת ערבות. עוד טוען התובע כי השופט שפט מראש את עניינו וגיבש לגביו דעות שליליות, מה שהוביל ליחס עוין. המשיבים 6-2 טוענים, כי בית המשפט גילה סבלנות וסובלנות כלפי התובע, ונתן לו מספר הזדמנויות לתקן מחדלים פרוצדורליים, וכי ניסיונותיו להסתמך על החלטה קודמת במעמד צד אחד כבסיס לפסילה הם מגוחכים. עוד הם מדגישים כי ההחלטות התקבלו במסגרת הסכמים פרוצדורליים. השופטת עובדיה מציינת בהחלטתה כי אי שביעות רצונה של התובעת מהחלטותיה אינה עילה מספקת לפסילה וכי הדרך הראויה להתנגדות התובעת היא באמצעות ערעור. עוד היא מסבירה כל אחת מההחלטות השנויות במחלוקת ומדגישה כי הן אינן מצביעות על משוא פנים או על "משחק מכור". במקום זאת, ההחלטות ממחישות את הסבלנות הניתנת לתובע. השופט עובדיה מתייחס גם לטענות התובע בדבר "רגשות שליליים" והסכמה פרוצדורלית, וקובע כי הן חסרות בסיס. בסופו של דבר, היא מגיעה למסקנה כי כל טענות התובע מועלות ביתר שאת בהליכי ערעור ואינה מוצאת נסיבות המקימות חשש ממשי למשוא פנים. אשר על כן, בקשת הפסילה נדחית, והתובע נדרש לשלם את הוצאות המשיבים.