ע"א 2666/05

תקציר

לאחר בחינת הטיעונים שהוצגו על ידי הצדדים, החליט בית המשפט כי הערעורים שהוגשו על ידי שני הצדדים יידחו. הטענה המרכזית שהועלתה על ידי המינהל נוגעת לעיתוי ידיעתה של אינסופקו על בעיה תכנונית שעיכבה את ביצוע חוזה הפיתוח. בית המשפט מצא כי קביעתו של בית משפט קמא בעניין זה הייתה מבוססת היטב וכי אינסופקו לא ידעה על הבעיה התכנונית בעת חתימת החוזה. חוסר הגילוי מצד המינהל היווה הפרת חוזה, ואיסופקו זכאית לפיצויים הנובעים מהפרה זו. טענת המינהל כי יש להפחית את נזקיה של איסופקו בשל אשם תורם נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי אינסופקו פעלה באופן סביר ולא הייתה אשמה חלקית. בית המשפט דחה גם טענות אחרות שהעלה המינהל בנוגע לגובה הפיצוי שנפסק לאינסופקו, ולא מצא עילה להתערב בפסיקתו של בית משפט קמא בעניינים אלה. השופט א' רובינשטיין הסכים חלקית עם עמדת המערערת כי נפסק לאינסופקו פיצוי מופרז והציע הפחתה של 15% בגובה הפיצוי. עם זאת, רוב השופטים הסכימו עם פסק דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין, שלא מצא עילה להפחתת הפיצוי עוד יותר. השופט א.א. לוי הסכים עם דעת הרוב. כל צד יישא בשכר טרחת עורך דינו, אך המינהל יחויב בערעור העיקרי בסכום של 20,000 ₪ בגין שכר טרחת עורכי הדין של המשיבים.