תאד"מ 35229-02-23

תקציר

התיק עוסק בעורך דין, התובע, שתבע את לקוחותיו לשעבר, הנתבעים, בשכר טרחה. התובע טען כי הנתבעים חייבים לו כספים עבור העבודה המשפטית שביצע והוצאות שנגרמו לו בהכנת תביעה נגד יזם ששיפץ את בניין הנתבעים לפי תמ"א 38. הנתבעים טענו כי שכרו את שירותיו של התובע רק לטיפול בתביעה אחרת ולא הסכימו לשלם עבור היקף העבודה המורחב שביצעה התובעת. השופט מצא כי לצדדים היה הסכם שכר טרחה תקף בגין התביעה הראשונית, אך התובע לא הוכיח כי הנתבעים הסמיכו אותו לעבוד על התביעה המורחבת. השופטת מתחה ביקורת על התובע שלא הבהיר לנתבעים כי פעולותיו בהכנת התביעה המורחבת יחייבו שכר טרחה נוסף, במיוחד נוכח התעריף השעתי הגבוה של 750 ₪ בתוספת מע"מ. עוד ציינה השופטת כי תביעות שכר הטרחה של התובעת חסרות פירוט ובהירות, דבר המקשה על קביעת העבודה שבוצעה. בסופו של דבר, פסקה השופטת לתובע שכר טרחה בגין 1.5 שעות עבודה בלבד הקשורות לתביעה הראשונית, בסך 1,327.50 ₪. השופטת החליטה כי כל צד יישא בהוצאותיו, בהתחשב בריבוי ההליכים ובהצלחה החלקית של טענות התובע. השופטת דחתה את התביעה נגד השוכרים, שכן התובעת לא הוכיחה את מעורבותה בהעסקתו לצורך התביעה המורחבת. פסק הדין ניתן לטובת הנתבעים, והתובע חויב לשאת בהוצאותיו.