ה"פ 439/06

תקציר

המבקש, שביקש לפסול משכנתא על דירה (תת-חלקה 22), טען כי המשכנתא אינה תקפה, חישוב החוב שגוי וכי הבנק הפר את חובת האמונים שלו. בית המשפט ניתח מספר טענות, ודחה אותן ברובן תוך שמירה על נקודות שוליות הקשורות לתנאי משכנתא ועיכובים בחישוב הריבית. **תוקף המשכנתא ותנאיה:** * המבקש טען בתחילה כי המשכנתא על חלקת משנה 22 אינה תקפה, וטען כי רק חלקת משנה 21 משועבדת. בית המשפט מצא כי טענה זו לא הוכחה. הראיות הצביעו על כך שהמשכנתא המקורית נועדה לכסות את כל הבנייה העתידית על הגג, והרישום על תת-חלקה אחת בלבד נבע מטעות סופר. לאחר מכן חתמה המבקשת על מסמכים לתיקון טעות זו, לרבות שטר משכנתא עבור תת חלקה 22, בנוכחות עורך דינה. בית המשפט לא מצא הוכחה לכפייה בחתימה על מסמכים אלה. * עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת המבקש בדבר תנאי המשכנתא בחלקת משנה 22 כפוגעים בהשוואה למשכנתא בחלקת משנה 21. באופן ספציפי, סעיף הנוגע לוויתור על דיור חלופי היה מפורט יותר וניתן לטעון כי פגע במשכון בשטר תת-חלקה 22. בית המשפט קבע כי תנאי שטר המשכנתא *הראשון* צריכים לחול על שתי הדירות, כלומר התנאים הנוחים יותר צריכים להרחיב את תת חלקה 22. החלטה זו משקפת חידוש משפטי בהחלת תנאים נוחים יותר משטר קודם לתיקון שטר מאוחר יותר, פחות טוב, גם כאשר האחרון נחתם לתיקון טעות. **הלוואת 1997:** * המבקש טען כי הבנק הפר את חובת הנאמנות שלו בכך שלא הציע הלוואה צמודה למדד המחירים לצרכן ובכך שהבטיח תקופת הלוואה של 4 שנים, שלא כובדה. בית המשפט מצא כי טענות אלה לא הוכחו. * באשר לחובת הנאמנות, בית המשפט חזר על הפסיקה הקבועה לפיה לבנקים יש חובת אמון מוגבלת, והם אינם משמשים כאפוטרופוסים ללקוחותיהם. בעוד שהבנקים *עשויים* לייעץ בעסקאות, הם אינם מחויבים לבחון את סבירות ההחלטות הפיננסיות של הלקוח. בית המשפט לא מצא ראיות לכך שהבנק פעל באופן בלתי סביר, בין אם המבקשת או בעלה המנוח יזמו את בקשת ההלוואה, ובין אם מדובר בהלוואה צמודת פרנק שוויצרי (כפי שהעיד עד הבנק) או בהלוואה צמודה למדד המחירים לצרכן (כפי שטענה המבקשת). העד מטעם הבנק הצהיר כי הוא ייעץ נגד הלוואה בפרנק שוויצרי בשל סיכון מטבע, מה שמרמז על ניסיון לגילוי אחראי. * הטענה לתקופת הלוואה מובטחת ל-4 שנים נדחתה אף היא, מכיוון שלא היה תיעוד התומך בה. עד הבנק העיד כי הבנק סיפק בדרך כלל מימון לטווח קצר לבנייה, ולא משכנתאות לטווח ארוך. * חישוב המבקש כי הלוואה צמודה למדד המחירים לצרכן בשיעור של 6% לא הייתה מביאה לחובות נדחתה אף היא. בית המשפט ציין כי חישוב זה הניח החזר חד פעמי לאחר שמונה שנים, מה שלא הוכח כאפשרות ריאלית עבור המבקשת באותה עת, וכי חוסר יכולתה לעמוד בהתחייבויות ההחזר היה קיים ללא קשר להצמדת ההלוואה. **הלוואות לטווח קצר והפרת חוזה:** * המבקשת טענה שהבנק העניק הלוואות לטווח קצר בידיעה שהיא מתכוונת להחזיר ממכירות עתידיות של נכסים וכי משאביה מוגבלים, תוך הפרת חובתו. בית המשפט מצא כי טענה זו לא הוכחה, במיוחד עבור הלוואות שניתנו *לאחר שהמבקש כבר לא עמד בהלוואה הראשונית משנת 1997. * ברגע שהמבקשת הפרה את הסכם ההלוואה המקורי, חובת הבנק לספק את צרכיה פחתה. בית המשפט קבע, כי בשלב זה רשאי הבנק לשים את האינטרסים שלו בראש סדר העדיפויות ולהבטיח את פירעונו. הבנק למעשה העניק ארכות והעניק הלוואות נוספות לבקשת המבקשת, ככל הנראה לקראת מכירת הדירות. בית המשפט לא מצא ראיות לכך שהבנק היה צריך להציע תנאים שונים או שפעולותיו היו בלתי סבירות בהתחשב בנסיבות, במיוחד ללא חוות דעת מומחה המציעה חלופות מעשיות. **סכומי חוב ועמלות:** * טענות בדבר סכומי חוב ועמלות בלתי סבירים היו ברובן בלתי מבוססות, מכיוון שהן לא היו קשורות לתנאים ספציפיים של ההסכמים, שיעורי הריבית או מועדי התשלום. בית המשפט הדגיש כי תביעות מסוג זה מחייבות בחינה מפורטת של כלל האלמנטים החוזיים. * התקבלה טענה ספציפית כי הבנק גבה ריבית חריגה בתקופות בהן ההלוואות לא חודשו באופן מיידי. בית המשפט קבע כי מאחר שהבנק חידש בסופו של דבר את האשראי, הוא לא היה צריך ליצור פערים בין תקופות ההלוואה ולגבות ריבית נוספת בגין פערים אלה. זהו ממצא משמעותי, המחייב את הבנק לחשב מחדש את הריבית כדי למנוע עיכובים כאלה. **טענות אחרות:** * תביעות הקשורות לעיכוב במכירת הדירה בשל תנאי הבנק, אופי השירותים המותנים ואי הצעת ביטוח חיים נחשבו לנטושות על ידי המבקשת משום שלא חזרו על עצמן בסיכומים הסופיים שלה או נמצאו ללא הוכחות מספקות. * הטענה כי רישומי הבנק היו שגויים עקב תשלומים נוספים ששילם המבקש נדחתה, מכיוון שהמבקש לא הציג ראיות תיעודיות לתשלומים לכאורה אלה. בית המשפט קיבל את טענת הבנק כי כל התשלומים שזוכו נלקחו בחשבון. הטענה בדבר הפחתת הקרן לאחר מימוש הערבות לא הוכחשה על ידי המבקש. * הטענה כי הבנק סירב לחשוף את המסמכים הדרושים נדחתה בשל אי הגשת חוות דעת מומחה שתבסס טענה זו ותוכיח נזק כתוצאה מכך. * התביעה להפחתת חוב בגין תרומת הבנק להקמתו, שהועלתה בסיכומים בלבד, נדחתה אף היא בשל חוסר הוכחות בדבר אשמת הבנק ביצירת החוב. לסיכום, בית המשפט אישר במידה רבה את עמדת הבנק לגבי תוקף המשכנתא ותנאי ההלוואות, במיוחד לאחר חדלות הפירעון הראשונית. עם זאת, הוא סיפק ניצחון חלקי למבקש בכך שהורה על חישוב מחדש של הריבית לתקופות של אשראי שלא מוחזר ועל ידי הבטחת יישום תנאי משכנתא נוחים יותר משטר קודם.