ת"א 32022-10-20

תקציר

הסכסוך הוא בין שתי רשויות שכנות במושב חזון, נחלה 38 המיוצגת על ידי התובעים ונחלה 39 המיוצגת על ידי הנתבעים, בנוגע לבעלות על שטח גבול של כ-640 מ"ר. התובעים ביקשו לבטל שני פסקי דין קודמים שקבעו את בעלותם של הנתבעים בשטח שבמחלוקת, בטענה כי פסקי הדין התבססו על מצגי המרמה של הנתבעים. פסק הדין הראשון, שניתן על ידי השופט כנעאן, דחה את טענת התובעים לשטח שבמחלוקת וקיבל את טענת הנתבעים, וקבע כי השטח הוא חלק מקנייני הנתבעים על בסיס תכנית ג/4891 המחייבת. פסק הדין השני, שניתן על ידי השופט הבכיר נדאף, הורה לתובעים לפצות את הנתבעים על כך שמנעו מהם לבנות יחידות דיור על הקרקע באמצעות צו מניעה זמני. התובעים טענו כי הנתבעים הגישו תשריט מבוטל של תכנית תקפה שעליה הוקם המושב, והדבר היווה תרמית. עם זאת, השופט מצא כי גם אם הנתבעים היו מודעים לביטול זה ומרמים את בית המשפט, לא היה בכך כדי לשנות את תוצאת פסק הדין הראשון. עוד טענו התובעים כי הנתבעים, לרבות הנתבע מס' 1, ניצלו את עמדותיו בוועדת הישיבות ובוועדת התכנון המקומית כדי לשנות את גבולות תכנית ג/4891 ולנכס את השטח שבמחלוקת. למרות שהשופטת הכירה בבעיות המהימנות של הנתבעת מס' 1, התובעים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת טענתם. לפיכך קבע השופט כי אין לבטל את פסק הדין הראשון מחמת מרמה. באשר לפסק הדין השני טענו התובעים כי הנתבעים טענו להיתר בניה כאשר היה להם היתר מותנה בלבד. השופט מצא כי לנתבעים אכן היה היתר בנייה תקף ודחה טענה זו. עוד טענו התובעים כי הנתבעים ידעו כי צו מניעה של צד ג' אוסר על בנייה בקרקע, אך השופט לא מצא כל ראיה לכך שהנתבעים ידעו על צו מניעה זה. זאת ועוד, העובדה שהנתבעים לא בנו את היחידות לאחר פקיעת צו המניעה הזמני של התובעים אינה מהווה תרמית. לפיכך, נדחו גם טענות התובעים בדבר תרמית ביחס לפסק הדין השני. לסיכום, התביעה לביטול שני פסקי הדין על בסיס תרמית נדחתה. בשל סימני שאלה הנוגעים להתנהלות הנתבעים, חויבו התובעים לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.