ס"ע 10437-11-11

תקציר

התובעת, עובדת שעתית, עבדה אצל הנתבעת כשלוש שנים. התובע תבע את הנתבע בגין תשלומים שונים הקשורים להעסקתו, לרבות תשלומים נוספים עבור עבודה במשמרות לילה, גמול שעות נוספות, דמי הבראה, חופשה שנתית, דמי חגים, פיצויים בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה ופיצויי פיטורים. בית המשפט קבע כי התובע זכאי לחלק מהתשלומים שתבע. ראשית, נפסק לתובע 5,000 ₪ כפיצוי בגין העסקתו שלא כדין במשמרות לילה, שכן הנתבעת הפרה את חוק שעות עבודה ומנוחה בכך שהעסיקה את התובע במשמרות לילה בלבד. שנית, התובע היה זכאי לגמול שעות נוספות בגין השעות הנוספות שעבד מעבר למשמרות הלילה המוסכמות של 7 שעות, כפי שהנתבעת הייתה מודעת להן והסכימה לשעות אלה. לתובע נפסק גמול שעות נוספות בסך 957.5 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. התובע היה זכאי גם לפדיון יתרת דמי ההבראה שלו, שהסתכמה ב-820 ש"ח, ויתרת חופשתו השנתית, שהסתכמה ב-1,432 ש"ח. בית המשפט מצא כי תביעתו של התובע לדמי חגים אינה מבוססת, ותביעתו לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה נדחתה אף היא, שכן הנתבע כבר הכין תוכנית פנסיונית עבור התובע. כמו כן, בית המשפט קבע כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים משום שלא התפטר עקב פגיעה בזכויותיו ולא נתן לנתבעת הודעה מתאימה והזדמנות לתקן את המצב. כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות, למעט 1,000 ₪ שהנתבע ישלם לתובע. השופטים ספיבק ונוריאל הסכימו כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי, אך נציג הציבור ורדי התנגד וטען כי יש לשלם לתובע עבור שמונה שעות עבודה עבור כל משמרת לילה בת שבע שעות. ורדי הדגיש כי הפרשנות הנוכחית לחוק מפלה לרעה עובדים שעתיים וקרא לדיון מחודש בנושא על ידי בית הדין הארצי לעבודה.