רע"פ 9540/08

תקציר

במקרה זה, המבקש, בעל צי רכבים, נקלע לקשיים משפטיים לאחר שרכב הרשום על שמו נקנס בגין מהירות מופרזת שתועדה במצלמה אלקטרונית בחודש נובמבר 2006. המבקש טען כי יוסף גפני, אחד מנהגיו, היה אחראי ושילם את הקנס אך לא העביר את הודעת התשלום כדין על שמו. קרוב לשנתיים לאחר מכן ביקש המבקש להאריך את מועד המשפט באמצעות בית המשפט לתעבורה בירושלים, אשר דחה את הבקשה שלא בנוכחות הצדדים. בית המשפט לתעבורה קבע כי מותר להכריע בעניינים אלה ללא נוכחות הצדדים המעורבים. בהמשך נדחה גם ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי ציין את השיהוי של המבקש בטיפול בקנס ומתח ביקורת על היעדר מנגנון ניהול תקין לטיפול בעניינים אלה בכל צי המבקש. כמו כן, היא הדגישה את החשיבות של עמידה בלוח הזמנים של 90 יום לערעור על הודעת קנס, והדגישה כי ניסיונות רטרואקטיביים לשנות את ההודעה עבור נהג אחר פוגעים באכיפת החוק ועלולים להעמיס על בתי המשפט. בנוסף, בית המשפט לא מצא עיוות דין בהכרעה בתיק שלא בפניו, שכן הכללים הפרוצדורליים היו ברורים לגבי הדרישות לערעורים ולדיונים. לאחר מכן ביקש המבקש רשות ערעור על החלטה זו, בטענה לטעויות פרוצדורליות לפי חוק סדר הדין הפלילי, ובפרט בטענה כי דיון מקדמי לא היה צריך להתנהל ללא הצדדים. עם זאת, בית המשפט, בהתייחסו לפסקי דין קודמים, דחה את הבקשה וקבע כי מרגע תשלום הקנס הושגה ההרשעה, ולא התקיימו לוחות הזמנים החקיקתיים לערעורים נוספים. בית המשפט הגיע למסקנה כי גם אם היו פגמים פרוצדורליים בבית משפט השלום, הם תוקנו בביקורת בית המשפט המחוזי, ולא מצאה טעם לשנות את ההחלטה, ולכן הבקשה נדחתה בסופו של דבר בהתאם לפסק הדין שניתן ביום 8.1.2009.