תמ"ש 4632-11-21

תקציר

בן הגיש תביעה נגד אביו ואמו בדרישה למחצית הזכויות בדירתם המשותפת או לחילופין להשבת כספי הפיצויים שלו, ששימשו להחזר המשכנתא על הדירה. ההורים נישאו בשנת 1998 והאב והאם הם הבעלים של הדירה המדוברת. הבן קיבל פיצויים לאחר שהיה מעורב בתאונת דרכים בגיל תשע. כשמלאו לו 18, רוב הפיצויים הועברו לחשבון משותף בבעלות הוריו. המשכנתא על הדירה הוחזרה באמצעות כסף זה. הבן טען כי הסכמתו מותנית בכך שהכסף יוחזר או שמחצית מהזכויות בדירה תועבר אליו. האב הכחיש את טענות הבן וטען כי האם אחראית לחוב המשכנתא ולהחזרו, וכי כספו של הבן ניתן במתנה ולא כהלוואה. האם, לעומת זאת, תמכה בטענות הבן ותצהיר מטעמה אישר זאת. עוד הצהירה כי תפעל להעברת מחצית מזכויותיה בדירה לבן. אחיו של התובע הגיש אף הוא תצהיר התומך בגרסתו של אחיו לאירועים. מהראיות עולה כי כספו של הבן אכן שימש כהלוואה לפירעון המשכנתא והאב והאם נצטוו להשיב לו את הכסף. השופטת הורתה כי כל הורה ישלם לבן מחצית מהסכומים הבאים: 337,710.63 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום 12.7.2017 ועד למועד הגשת התביעה, ו-15,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום 24.8.2017 ועד למועד התביעה. סכומים אלה יצברו ריבית על פי דין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. האב חויב לשלם את הוצאות הבן בניהול ההליך, בסך 8,190 ₪, בשל סירובו להודות באחריות ואמירותיו הסותרות. האם, שהסכימה לדרישות הבן, לא חויבה בהוצאות.