ע"א 32/62

תקציר

המקרה שעמד בפני בית המשפט היה מחלוקת על טיב היחסים בין צבי הולנדר למילן טלר. הולנדר חכר חלקת אדמה לגידול בטן והתקשר עם חברה לשיווק התוצרת. הולנדר ביקש מטלר להצטרף אליו למיזם, והבטיח לו תשלום קבוע ו-20% מהרווחים. לאחר שספג הפסדים, תבע הולנדר את טלר על חלקו בהפסדים כשותף. טלר טען שהוא רק שכיר. נטל ההוכחה היה על הולנדר. הולנדר הציג כמה ראיות שלטענתו הוכיחו שותפות, בהן חתימתו של טלר על טיוטת אישור לרשויות המס, הודעתו במשטרה, הודאתו בפני עד ועדותו של הולנדר. השופט קבע כי הראיות אינן מהוות הוכחה מספקת לקיומה של שותפות, שכן טלר הסביר חלק מהאמירות כדברי רברבנות, ודחה את התביעה. בית המשפט העליון הסכים עם פרשנותו של השופט לחומר הראיות ודחה את ערעורו של הולנדר, בקובעו כי קיומה של שותפות היא שאלה משפטית העומדת להכרעת בית המשפט על יסוד העובדות, וכי הראיות אינן מוכיחות די הצורך את כוונתו של טלר להודות בשותפות.