ת"א 1113/06

תקציר

המחלוקת נסובה סביב סיווגה של חלקה 9 והצמדתה לאחר מכן במרשם הבתים המשותפים. התובעים, דיירי הבית המשותף, טענו כי לא היה צריך לרשום את המגרש כיחידה נפרדת וכי רישומו, יחד עם הצמדת הגג ושטחי החניה, אינו חוקי. הנתבעת, שרכשה את החלקה האמורה מהקבלן, טענה כי התובעים ידעו על הרישום והסכימו לו. הקבלן תמך בטענת הנתבע והעלה טענות סף נוספות לדחיית התביעה, לרבות היעדר יריבות והתיישנות. בית המשפט בחן את הטענות ופסק לטובת התובעים. נקבע כי החלקה לא עמדה בדרישות הרישום כיחידה עצמאית, שכן נעדרו בה היסודות הפיזיים והמכוונים הנדרשים על פי דין. זאת ועוד, בהסכמי המכר בין הקבלן לבין התובעים לא צוין במפורש פינוי הגג ושטחי החניה מהרכוש המשותף, כנדרש בחוק. גם נסיבותיהם והתנהלותם של הצדדים הצביעו על כך ששטחים אלה נחשבו לחלק מהרכוש המשותף. בעקבות זאת הורה בית המשפט על ביטול רישומה של החלקה כיחידה נפרדת, על השבתה ועל זיקותיה ברכוש המשותף. הקבלן חויב להחזיר לנתבע את מחיר הרכישה, שכן מכרו לו נכס שאינו בבעלותם, אך לא חויבו בתשלומים נוספים בשל חוסר תום לב מצד הנתבע. ההודעה נגד המפקח על המקרקעין נדחתה, שכן הם לא התרשלו בהליך הרישום. כל צד היה אחראי להוצאותיו המשפטיות.