ע"א 39355-09-24

תקציר

במקרה שהוצג בפני בית המשפט העליון, ביקש המבקש עיכוב ביצוע של פסק דין של בית המשפט המחוזי מרכז לוד, אשר חייב אותו ואת המשיבים הנוספים באחריות לנזקים בתביעת נזקי גוף. המקרה נבע מתאונה בה לקה תובע בשיתוק עקב נפילה שנגרמה כתוצאה מקריסת מעקה מרפסת במהלך עבודות חשמל. בית המשפט המחוזי ייחס 40% אחריות כל אחד למבקש, מהנדס בניין שאישר את הבניין ללא בדיקה נאותה, ובעל דירה משיב, עם 20% לוועדה המקומית לתכנון ובנייה, והקצה את סך הנזקים בסך 7,212,682 ₪. סכום זה יקוזז בחלקו על ידי קצבאות המוסד לביטוח לאומי, וכתוצאה מכך ייפסק פיצוי סופי בסך 1,675,191 ש"ח בגין תשלום משותף של החייבים, בתוספת הוצאות משפט נוספות. המבקש ערער על פסק הדין, בטענה לסיכויים גבוהים להצלחת הערעור בשל טעויות לכאורה בחישוב הנזקים ובחלוקת האשמים, תוך שהוא מביע גם חוסר יכולת כלכלית לעמוד בתשלום. הערעור התבסס בחלקו על הטענה כי ביטול ביצוע התשלום עלול לפגוע בו כלכלית, ואילו ההחזר לתובע ולמוסד לביטוח עלול להיות מאתגר אם הערעור יתקבל. בית המשפט העריך כי עיכוב ביצוע הוא בדרך כלל נדיר, אלא אם כן סיכויי ההצלחה בערעור מבטיחים ומאזן הנוחות החיובי ניכר. במקרה זה, בית המשפט נעתר חלקית לבקשת המבקש, והתיר לו לדחות חלק מהתשלום – תוך שהוא מפנה באופן ספציפי 300,000 ₪ לתובע ו-900,000 ₪ למוסד לביטוח לאומי, אך משעה את השאר עד לערעור. השופטת דחתה את בקשת המבקש לוותר על דרישת הבטוחות להפקדה בשל היעדר תיעוד מספק על אי כושר כלכלי. לפיכך הבקשה נענתה על תנאי, וחייבה פיקדון עד ליום 20.11.2024 לצורך המשך הטיפול בערעור. פסק הדין משקף זהירות שיפוטית במקרים של פסקי דין כספיים משמעותיים, תוך איזון בין אכיפת החלטות בית המשפט המחוזי לבין זכויותיהם של מערערים העלולים לעמוד בפני נטל כספי משמעותי אם ערעורם יצלח.