עמ"ש 34733-03-15

תקציר

הערעור מערער על פסיקת בית המשפט לענייני משפחה לפיה על המערער, שעבר גיור רפורמי בוונצואלה, לדבוק בהלכה היהודית בכל הנוגע לחובתו לשלם מזונות עבור ארבע בנותיו הקטינות לאחר גירושיו. המשיב טוען, כי השתכרותו של המערער גבוהה מכפי שהוא מצהיר וכי יש להחיל את הדין האזרחי, ולא את הדין העברי, לצורך קביעת תשלומי המזונות שלו. המערער טוען כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לשלם את דמי המזונות בסך 4400 ₪ וכי יש להפחית סכום זה לסך של 2200 ₪, מה גם שבית המשפט לא ציין במפורש את הכנסותיו של כל הורה. בנוסף, טוען המערער כי שגה בית המשפט בכך שהניח כי האם נושאת במלוא נטל גידול הילדים, בהינתן שיש לו זכויות ביקור. פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מתבסס על זיהויו העצמי של המערער כיהודי ורישומו לאחר מכן במרשם האוכלוסין, המזכה אותו בזכויות ובהטבות מסוימות. זיהוי זה צריך להטיל עליו גם חובות של יהודי, כולל מזונות ילדים, לפי בית המשפט. זאת ועוד, נישואיו של המערער למשיב לאחר גיורם הרפורמי המשותף יצרו עבורו חובה חוזית לספק מזונות. בית המשפט מוצא כי בין אם יוחל הדין העברי ובין אם יוחל הדין האזרחי, התוצאה של חובת המערער למזונות ילדיו נותרת בעינה. מכאן, שאין צורך להיכנס לסוגיה המורכבת של תוקפו של מעמדו הדתי של המערער. עם זאת, בית המשפט קובע כי יש מקום להפחתה קלה בסך דמי המזונות ל-4,000 ₪ לחודש, בהתחשב בכך ששכר הנטו של המערער נע סביב 5600-6000 ₪, והוא גם צריך לשלם עבור דיור. סכום זה יותאם להפרשי מדד המחירים לצרכן מדי שלושה חודשים. עוד נקבע בפסק הדין כי הסכום הכולל הקודם בסך 4400 ₪ יחול עד ליום מתן פסק דין זה. מסקנתו של בית המשפט היא כי חובתו של המערער לפרנס את בנותיו צריכה להימשך בשיעור מופחת זה עד הגינן לגיל 18, סיום תיכון או התחלת שירות חובה צבאי או לאומי, לפי המאוחר. יתר על כן, פסק הדין מדגיש כי קביעת תשלומי מזונות ילדים על פי הדין העברי שקולה להוראות הדין האזרחי במקרה זה, וכי טענותיו של המערער חסרות תום לב, שכן הוא טוען כי אינו יהודי כדי להתחמק מהתחייבויות כספיות ובו בזמן ליהנות מיתרונות ההזדהות היהודית.