ע"ע 1363/02

תקציר

מדובר בתובעים שעבדו עבור משרד השיכון באמצעות חברות כוח אדם, תחילה תנופה ולאחר מכן אורטל. למרות סיום החוזה בין תנופה למשרד באוגוסט 1999, המשיכו התובעים לעבוד ולאחר מכן עברו לאורטל בדצמבר 1999. הסוגיה המרכזית הייתה האם הם זכאים לפיצויי פיטורים עקב החלפת חברות כוח אדם. בית הדין האזורי קבע תחילה כי הם אינם זכאים, שכן הם לא נדחו במפורש על ידי תנופה. עם זאת, בערעור נטען כי יש להתייחס לפיטורים עקב השינוי בקבלנים כאל פיטורים, ובכך לזכות אותם בפיצויי פיטורים לפי סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים. התביעה הסתמכה על תקדימים מענפי הניקיון והאבטחה, שהתייחסו לשינויים דומים במעסיקים כעילה לפיצויי פיטורים, במיוחד כאשר עובדים המשיכו לעבוד באותו מקום תחת קבלנים חדשים. בית הדין הכיר בכך שעובדים רבים בחברות כוח אדם מתמודדים עם אתגרים ייחודיים בשל מבנה ההעסקה שלהם, והדגיש את החשיבות להבטיח שזכויותיהם של עובדים אלה לא ייפגעו. לפיכך, נפסק כי התובעים אכן זכאים לפיצויי פיטורים מתנופה בגין תקופת העסקתם אצלם. הערעור הוביל למסקנה כי על תנופה לשלם פיצויי פיטורים, תוך הדגשת ההשלכות הרחבות יותר על זכויות העסקה במשולש יחסי עבודה שבהם המדינה פועלת כמשתמשת בשירותים קבלניים. למרות שאחריותה הישירה של המדינה לא הייתה מרכזית בהחלטה במקרה זה, היא מצביעה על הצורך באחריות מוסדית להבטחת שמירת זכויותיהם של עובדים אלה.