ת"א 1096/03

תקציר

מינהל מקרקעי ישראל (התובע) הגיש תביעה נגד שלושה נתבעים אשר פלשו לכ-400 דונם של קרקע מוסדרת ליד ערערה בנגב, הרשומה על שם התובעת. הנתבעים טענו כי הם מחזיקים בקרקע מאז שנות ה-50 ויש להם זכויות בה, או לחילופין הם חברים ברשות בעלת היתר משתמע להשתמש בקרקע. בית המשפט קיבל את טענת התובעים ופסק לטובתם, והורה לנתבעים 1 ו-3 לפנות את הקרקע ולהימנע מפלישה נוספת. בית המשפט מצא כי הנתבעים לא החזיקו בקרקע ברציפות מאז שנות ה-50 ולא רכשו כל זכות בה. המקרקעין מוסדרים, תקופת ההתיישנות לא חלה. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבעים כי התובעת חרגה מהתקנות המנהליות, שכן המשא ומתן להסכם פשרה התנהל בידיעת כל הנתבעים. יתר על כן, הנתבעים לא הביאו ראיות להשקעות כלשהן במקרקעין המצדיקות פיצוי. התובע היה זכאי לצו מניעה קבוע, ובית המשפט הורה לנתבעים 1 ו-3 לשלם שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של הצדדים והיה סופי.