ע"פ 385/87

תקציר

המערער, רואה חשבון המייצג לקוח המעורב בהעלמת מס, הואשם בשוחד ובניסיון לתווך בשוחד לרשויות המס. בית המשפט המחוזי זיכה אותו מאישומים אלה בשל היעדר ראיות תומכות לעדותו של לקוחו השותפ, אך הרשיע אותו בקבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין. המערער ערער על ההרשעה. בית המשפט העליון קבע כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שדרש ראיות תומכות לעדותו של הלקוח בעניין שוחד אך לא בגין קבלת דבר במרמה. בית המשפט קבע כי עדותו של הלקוח, כעד מדינה, דורשת חיזוק לשני האישומים. עם זאת, סעיף 296 לחוק העונשין, הספציפי לעבירות שוחד, התיר הרשעה על סמך עדות אחת, גם ללא סיוע. בית המשפט מצא כי עדותו של הלקוח קיבלה חיזוק מספק בראיות אחרות, לרבות התנהלותו של המערער עצמו. הגם שניתן היה להרשיעו של המערער הן בשוחד והן בקבלת דבר במרמה, החלטת בית המשפט המחוזי להרשיעו בעבירה זו, והחלטת התביעה שלא לערער עליה, הביאו את בית המשפט העליון לדחות את הערעור, תוך שהוא מאשר את ההרשעה בקבלת דבר במרמה. המשנה לנשיא בן-פורת והשופט בייסקי הסכימו ביניהם, אך היו ממירים את ההרשעה בגישור בשוחד, כפי שהעובדות תומכות בכך, תוך הבטחת זכותו של המערער להגנה.