ת"א 57303-09-17

תקציר

התובע, קבלן שיפוצים עצמאי בשנות השישים לחייו, הגיש תביעה נגד חברת הביטוח הנתבעת בגין נזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים. הנתבעת לא חלקה על אחריותה, וההתמקדות הייתה בהיקף הנזקים. התובע סבל מחבלות בברכו השמאלית ובכף רגלו הימנית, שהצריכו טיפול בבית חולים וגרמו לנכות לצמיתות. בית המשפט מינה מומחה אורתופדי שבדק את התובע וקבע נכות משוקללת לצמיתות בשיעור של 23.5%, המורכבת מ-15% בגין הפגיעה ברגל ימין ו-10% בגין הפגיעה בברך שמאל. חוות דעתו של המומחה הייתה נחרצת ובלתי מעורערת, למרות ניסיונות הנתבעת לערער אותה באמצעות הצגת ממצאי המוסד לביטוח לאומי שהכיר בתאונה כתאונת עבודה אך קבע אחוזי נכות נמוכים יותר. בית המשפט הכיר בסתירות בין חוות הדעת של המומחה לבין ממצאי המל"ל, אך בסופו של דבר צידד במומחה, ומצא את חוות דעתו סבירה ואמינה. גם נכותו התפקודית של התובע הוערכה בשיעור של 23.5%, בהתחשב בצרכי עבודתו הפיזיים ובעדות המומחה בדבר המגבלות שנגרמו עקב פגיעתו. בית המשפט חישב את הפסד השתכרותו של התובע בעבר ובעתיד, ופסק לו 228,000 ש"ח בגין הפסדי שכר בעבר ו-76,000 ש"ח בגין פגיעה בכושר השתכרותו בעתיד, בהתאם לגילו ולתוחלת חייו כעצמאי. כמו כן נפסקו לתובע 10,000 ש"ח עבור סיוע מבני משפחתו בתקופת החלמתו, 5,000 ש"ח עבור הוצאות רפואיות ו-7,000 ש"ח בגין כאב וסבל, בניכוי השתתפות עצמית בסך 25,000 ש"ח בהתאם לתנאי הפוליסה. ניכוי של 18,000 ש"ח בוצע בגין תשלומים שהתקבלו מהמל"ל בגין נכות. לבסוף, הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובע סך של 308,000 ש"ח, בתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה, בתוך 30 יום.