עב"ל 45543-05-20

תקציר

פסק הדין של בית המשפט הוא כי שכר הדירה מהווה "הכנסה" על פי החוק הישראלי ואינו מוחרג על ידי כל חוק או תקנה. מטרתו של חוק הבטחת הכנסה היא להבטיח כי יחידים ומשפחות בישראל יוכלו לספק את צרכיהם החיוניים ולקיים בכבוד באופן מינימלי, והחוק מתווה את הדרישות לקבלת הבטחת הכנסה. בית המשפט לא מצא הצדקה לסטות מפסקי דין קודמים שהגדירו שכירות בג כ"הכנסה". בנוסף, כוונת המחוקק הייתה כי הכנסה מסוג זה תישקל בעת קביעת הזכאות להבטחת הכנסה; לכן, יש לקחת זאת בחשבון. עוד קבע בית המשפט כי ההבחנה שעשה המחוקק בין קבוצות שונות של ניצולי שואה בנוגע לזכאותם להטבות אינה הפליה פסולה. לכל קבוצה נסיבות שונות, ולכן היא זכאית להטבות שונות. שיקולים תקציביים אינם רלוונטיים להחלטה זו, שכן המטרה היא לדבוק במסגרת החוקית הקיימת. לבסוף, לא הוכחה אי חוקתיות כלשהי במסגרת הנוכחית. לפיכך, הערעורים נדחו, וההחלטות הקודמות עמדו בעינן, למרות הבנת מצבם של המערערים.