רע"פ 9109/17

תקציר

בבחינת בקשת רשות הערעור הגיע בית המשפט למסקנה כי היא אינה עומדת באמות המידה המחמירות הדרושות למתן ערעורים כאלה, השמורים בדרך כלל למקרים חריגים הנוגעים בשאלות משפטיות משמעותיות או בסוגיות ציבוריות החורגות מהאינטרסים הפרטיים של הצדדים המעורבים, או כאשר עלול להתרחש עיוות דין מהותי. ערעורו של המבקש עסק בעיקר בעניינים אישיים ולא הראה כל עיוות דין פוטנציאלי, במיוחד כאשר טענותיו חלקו על ממצאים עובדתיים של בית המשפט לתעבורה, שערכאות הערעור אינן ששות בדרך כלל לבטלם. לגופו של עניין, ביקש המבקש לבטל פסק דין של בית המשפט לתעבורה שניתן בהעדרו, בטענה שלא היה מודע למועד המשפט, למרות הראיות המוכיחות כי קיבל הודעות וקיבל את הזימון. בית המשפט ציין כי עצם אי ידיעת התאריך, גם אם הוא נכון, נעדרת הצדקה ממשית הנדרשת לביטול פסק דין לפי סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי. המבקש לא הציג נימוקים משכנעים או ראיות המערערות על טענות העבירה באופן משכנע, ואף לא הוכיח טעות משמעותית בהליך פסק הדין של בית המשפט המצדיקה ביטול. בית המשפט תמך בהחלטות בית המשפט לתעבורה ובית המשפט המחוזי, ולא מצא עיוות דין בהרשעת המבקש, ובכך דחה את הערעור לעיון חוזר מדרגה שלישית, וחזר ואישר את חשיבות תקינות ההליך השיפוטי ואת גבולות הביקורת בערעור.