עב"ל 35969-11-20

תקציר

הדיון נסוב סביב פרשנותו ויישומו של סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי, המתווה את התנאים בהם ליקוי שמיעה הנגרם כתוצאה מחשיפה לרעש בעבודה עשוי להיחשב כפגיעה בעבודה. על פי הסעיף, כדי לקבל הכרה זו, יש להגיש את התביעה בתוך 12 חודשים מיום תיעוד הליקוי לראשונה. המערערים במקרה זה לא עמדו בתנאי זה, שכן תביעתם הוגשה מחוץ ללוח הזמנים הנקוב. השאלה המרכזית הניצבת בפני בית המשפט היא האם המוסד לביטוח לאומי (המוסד) יכול להעלות סוגיה זו בשלב מאוחר של ההליך המשפטי, ואם כן, אילו השלכות צריכות לנבוע מאי העלאת התביעה על ידי המוסד מוקדם יותר. דעת הרוב, שנכתבה על ידי השופטת חני אופק-גנדלר, קובעת כי יש לדחות את הערעור. השופטת אופק-גנדלר טוענת כי לשונו הברורה של סעיף 84א אינה מותירה מקום לפרשנות, וכי המוסד אינו מנוע מלהעלות את אי עמידתו של המערער בתנאי הסף, ולו בשלב מאוחר של ההליך. הם מדגישים כי עקרון החוקיות מחייב כי המוסד אינו יכול להעניק זכויות שאינן קבועות בחוק, ולכן לא ניתן להעניק את הזכות החברתית למערער ללא בסיס משפטי. יתר על כן, הענקת הגמלה תפגע בעקרון השוויון, שכן היא תעניק טיפולים שונים למקרים בעלי יתרונות דומים. בנוסף, השופט מציין כי הענקת הגמלה תכביד על הקופה הציבורית שלא לצורך. כפועל יוצא, הסעד בגין התנהגות בלתי הולמת של המוסד בהעלאת התביעה באיחור מוגבל לנשיאה בהוצאות המשפט של המערערת ברף הגבוה יותר. השופטת לאה גליקסמן מסכימה עם התוצאה אך מציעה שתי הערות. ראשית, היא מוצאת את התוצאה בלתי נוחה, שכן זכויותיו של המערער נשללות בשל שיהוי קצר, וחוות דעת המומחה תומכת בטענתו. היא מציעה כי המחוקק יבחן מחדש את ההסדר שבסעיף 84א, וישקול להאריך את המועד האחרון לתביעות. שנית, היא סבורה כי יש להבחין בין אי העלאת טענה ברמה המוסדית לבין הימנעות מכך בהליך משפטי. היא מסכימה עם הכרעת הרוב במקרה זה, אך מדגישה כי יש לשקול כל תרחיש לגופו. השופט מיכאל שפיצר מיישר קו עם חוות דעתה והערותיה של השופטת אופק-גנדלר, וכך גם נציג ציבור המעסיקים, מר מרדכי כהן. נציג ציבור העובדים, מר אמיר ירון, חולק על כך, וסבור כי יש לאפשר את הערעור בהתחשב בקביעת המומחה ובתקופה הקצרה הנדונה. בסופו של דבר, הערעור נדחה בדעת רוב, והמוסד חויב לשאת בהוצאות המערערת, בסך 18,000 ₪.