ת"א 47645-06-12

תקציר

בית המשפט דחה תביעה נגד מדינת ישראל מחמת התיישנות. בתביעה נטען כי רשלנות המדינה אפשרה לעבריין מין להיכנס לארץ, מה שהביא לכך שהתובעת הותקפה מינית. השופט הסביר בקצרה את דיני ההתיישנות הרלוונטיים בדין הישראלי, והדגיש כי תקופת ההתיישנות מתחילה במועד קימת עילת התביעה. מאחר שהתביעה הוגשה מעבר לתקופת ההתיישנות הקבועה בחוק, היא נדחתה. השופטת התייחסה ודחתה כל אחת מטענות הנתבעת להארכת תקופת ההתיישנות. ראשית, הנתבע לא הביא ראיות לליקוי שכלי כדי להפעיל את הוראות סעיף 11 לחוק ההתיישנות. שנית, השופטת הבהירה כי התבטאויות קודמות שנאמרו במהלך ההליך, שהצביעו על כוונה שלא לדון בסוגיית ההתיישנות, היו פרוצדורליות וניתנות לביטול, ולא היוו השתק שיפוטי. שלישית, השופט קבע כי דחיית התביעה לא תפגע באופן בלתי מידתי בזכות הגישה של הנתבע לערכאות, שכן זכות זו כפופה למגבלות סטטוטוריות. רביעית, השופט ציין כי ההוראות עליהן הסתמך הנתבע לצורך הארכת תקופת ההתיישנות אינן ישימות לעובדות המקרה, שכן הן חלות רק על תביעות נגד המפר. לבסוף, קבע השופט כי הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה לקביעת חריג לתקופת ההתיישנות על בסיס גילוי מאוחר של הקשר הסיבתי בין הנזק לבין רשלנותה הנטענת של המדינה. בסיכומו של דבר, נקבע כי התביעה התיישנה על הסף, מה שהוביל לדחייתה, תוך חיוב בהוצאות.