ת"א 6416-05-10

תקציר

התובעים, תמן, עמם דרום ועצם צפון, האשימו את הנתבעים בגניבת סודות מסחריים, לרבות רשימות לקוחות, אביזרים מותקנים ומידע נוסף הקשור ללקוחות. לטענתם, מעשיהם של הנתבעים גרמו נזק משמעותי לעסקיה של תמן. עם זאת, בית המשפט קבע כי המידע שנגנב לכאורה אינו סוד מסחרי שכן הוא נגיש לכל חברות ההתקנה וניתן להשיגו בקלות. זאת ועוד, התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לכך שהמידע שהועבר מעובדתם, מורן, לנתבעים גרם תועלת ממשית כלשהי לנתבעים או נזק מהותי לתובעים. התובעים לא העידו בפני לקוחות שהחליטו להעביר את עסקיהם מתמ"ן לעמ"ם בשל המידע המשותף, ואף לא הצליחו להוכיח כי הירידה במכירותיהם מיוחסת אך ורק למעשי הנתבעים. במקום זאת, ניתן להסביר את הירידה במכירות בסיבות שונות אחרות, כגון עזיבתו של איש שיווק מרכזי מתמן, תחרות מסחרית גוברת ופתיחת סניפים חדשים הן על ידי תמן והן על ידי עזאם. בנוסף, בית המשפט לא מצא ראיות התומכות בטענות התובעים בדבר פרסום כוזב ולשון הרע. בית המשפט אמנם הכיר בכך שמעשיו של מורן היו בלתי ראויים וסביר להניח שיטופלו בבית הדין לעבודה, ואיתן היה צריך להימנע מקבלת מידע ממורן, אך הדגיש כי חוסר יכולתם של התובעים לבסס קשר סיבתי בין העוולה הנטענת לבין הנזק הנטען מהווה פגם משמעותי בעניינם. כתוצאה מכך, דחתה השופטת את התביעה כולה, וציינה כי אם התובעים היו מתמקדים במקרים ספציפיים ומספקים ראיות ברורות לנזק שנגרם, ייתכן שהיו מקבלים פיצוי צנוע יותר. אולם, מאחר שלא עשו כן, נדחתה התביעה במלואה. שני הצדדים יישאו בהוצאות המשפטיות שלהם.