רע"א 9920/17

תקציר

בהחלטה משפטית זו דחה בית המשפט בקשה שהוגשה לפי סעיף 191 לחוק החברות, העוסק באפליית מיעוטים בחברה. המבקשים ביקשו הוראות להסרת האפליה הנטענת באמצעות רכישת מניותיהם, בטענה שיש לסווג זאת כסעד הצהרתי. עם זאת, בית המשפט קבע כי מדובר בסעד אופרטיבי, המחייב תשלום על בסיס השווי הכספי של התביעה. ההחלטה התבססה על פסקי דין קודמים, כגון פרשות ענבי ואביטל, שבחנו האם הסעדים המבוקשים הם הצהרתיים או כספיים. במקרה זה הדגיש בית המשפט כי בקשתו של המבקש לא הייתה רק להצהרת זכויות, אלא לפעולה קונקרטית, ובפרט לרכישת מניות ללא צורך בהליכים נוספים. ככזו, היא סווגה כתביעה לסעד כספי, המחייבת תשלום אגרה בהתאם לתקנות האגרות. המבקש חויב להעריך את שווי המניה ולשלם את האגרה המתאימה, וכן חויב לכסות את הוצאותיו של הצד שכנגד, קיירוס צרפת, בסך 5,000 ₪. ככלל, החלטת בית המשפט חיזקה את הרעיון כי הניסוח והכוונה הספציפיים מאחורי בקשות הסעד ממלאים תפקיד מכריע בסיווגן, ומשפיעים על שכר הטרחה והתהליכים הכרוכים בכך.