סע"ש 49517-05-20

תקציר

התובע, אשר הועסק על ידי הנתבעת באינסטלציה, חלק על הנתבע באשר לנסיבות סיום העסקתו, תקופת העסקתו וההטבות להן הוא זכאי. הוא טען כי עבד אצל הנתבעת במשך 15 שנה, אך הנתבע טען כי תקופת ההעסקה הייתה לסירוגין. בית הדין קבע כי תקופת ההעסקה היא 14.6 שנים. התובע טען כי הוא עבד חמישה ימים בשבוע בין השעות 07:00-16:00, לעיתים כולל ימי שישי, וכי הוא חייב בשכר ובגמול בגין עבודה בשעות נוספות. הנתבעת טענה כי שעות עבודתה של התובעת לא היו קבועות ולא עלו על 6-7 שעות ביום. בית הדין מצא כי הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענתה וכי סביר להניח שהתובעת ביצעה עבודה בשעות נוספות. נקבע כי התובעת זכאית להפרשי שכר בסך 13,669 ₪ וגמול בגין עבודה בשעות נוספות. באשר לנסיבות סיום העבודה, צידד בית הדין בגרסת הנתבעת לפיה התובעת הפסיקה להתייצב לעבודה ולא פוטרה. לפיכך, נדחו תביעותיה של התובעת לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין. בנוסף, דחה בית המשפט את תביעת התובע לקיזוז בגין אי מתן הודעה מוקדמת ונזקים שנגרמו עקב ההתפטרות. התובע תבע גם פיצוי בגין הפרשות המעסיק לקרן השתלמות, אך לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בחישוביו, מה שהוביל את בית הדין לדחות טענה זו. בסופו של דבר חויבה הנתבעת לשלם לתובע הפרשי שכר וגמול שעות נוספות בסך 13,669 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.11.2016 ושכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ₪. לשני הצדדים יש זכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי בירושלים בתוך 30 יום.