ת"א 8590/06

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד רופא השיניים הנתבע, בטענה כי התרשל בביצוע טיפולי שיניים, מה שגרם לו להתקף. התובע טען כי לאחר זריקת ההרדמה הראשונה, הנתבע נתן שתיים או שלוש זריקות נוספות במהירות מבלי לבצע את השאיפה הנדרשת כדי להימנע מהזרקת חומר הרדמה לכלי דם. הנתבע הכחיש זאת וטען כי נתן לתובעת רק זריקת הרדמה אחת, כמקובל, והמתין לכניסתה לתוקף לפני תחילת הטיפול. לטענתו, ההתקף של התובע נגרם כתוצאה מהכאב שחווה במהלך הטיפול ולא מרשלנות כלשהי מצדו. בית המשפט העדיף את גרסת הנאשם לאירועים, ומצא אותה אמינה יותר ועולה בקנה אחד עם הראיות והעדויות. טענת התובע לריבוי זריקות מהירות נחשבה בלתי מציאותית ואינה עולה בקנה אחד עם הרשומות הרפואיות. בנוסף, גרסת הנאשם נתמכה במסמכים רפואיים מקבילים ובעדויותיהם של הנאשם ועד נוסף. עוד ציין בית המשפט כי גרסתו של התובע עצמו לאירועים לא הייתה עקבית. באשר לסיבת ההתקף, קיבל בית המשפט את הסברו של הנתבע כי סביר להניח שהוא נגרם מכאב במהלך הטיפול ולא מהזרקת חומר הרדמה לכלי דם, כפי שטען התובע. האבחנה הרפואית של סינקופה עוויתית תמכה עוד יותר בעמדת הנאשם. בית המשפט הדגיש כי גם אם מבוצעת שאיפה, עדיין יכולה ההרדמה להגיע למחזור הדם, והנאשם העיד כי תמיד ביצע שאיפה. התובע לא הביא ראיות מספיקות להוכחת ההתקף כתוצאה מחדירת חומר הרדמה לדם, וחוות הדעת עליהן הסתמך התובע לא נחשבו לחוות דעת נוירולוגית מומחית. יתר על כן, בית המשפט מצא כי הסתמכותו של התובע על כלל ה- res ipsa loquitur אינה במקומה, שכן גרסתו שלו לאירועים נדחתה, וניתן להסביר את האירוע גם בזהירות סבירה מצד הנתבע. לסיכום, בית המשפט קבע כי התובע לא הוכיח את רשלנות הנתבע ולכן דחה את התביעה. התובע חויב לשלם לנתבע 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, כאשר כל צד אחראי להוצאותיו.