פ"א 56596-02-19

תקציר

ערעורו של המערער על החלטת בית משפט קמא לדחות את בקשתם לביטול צו הריסה לא צלח. המערערת טענה כי מועד הביקור במקרקעין המוזכרים בדו"ח המפקח אינו תואם את המועד בתצהיר המפקח ובמסמכי ההתייעצות, ועל כן יש להחזיר את הדיון לבית משפט קמא על מנת לאפשר את חקירת המפקח. טענה זו נדחתה מאחר שבא כוח המערער לא ידע להסביר מדוע לא הועלתה קודם לכן, ומשום שהיא חסרת שחר: צו הריסה ניתן לביטול רק בשל פגמים מהותיים, ופער המועד לא נחשב מהותי דיו כדי להצדיק ביטול. זאת ועוד, גם טענת המערערים בדבר הריסת מבנה נייד הייתה מטעה, שכן בא כוחם הוא שהשתמש בשפה מבלבלת בסיכומים. המערער אף ניסה להשתמש בהליכים פליליים קודמים כראיה לכך שרצפת בטון הייתה קיימת לפני המועד הנקוב בצו ההריסה, אך כתב האישום וגזר הדין מהליכים אלה לא תמכו בכך. השופט הסכים עם חוות דעתו של המפקח כי הרצפה נבנתה בתקופה הרלוונטית. גם טענותיו האחרות של המערער בדבר גידור וסיכון כפול לא צלחו, שכן השופט אישר את קביעותיו של בית משפט קמא. ככלל, השופט הגיע למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא והורה על מחיקת הערעור, תוך שהוא מאפשר את ביצוע צו ההריסה בתוך 60 יום.