ע"א 20879-05-11

תקציר

השאלה המרכזית בפסק דין זה נוגעת לפרשנות הוראותיו של הסכם חוזי והאם הוא בוטל עקב הפרת חוזה. השופטים קבעו כי הביטול לא נבע מהפרה, שכן במכתב הביטול ששלחה המערערת לא צוינו הפרות כלשהן מצד המשיבים. תחת זאת, הסכימו השופטים עם קביעתו של בית משפט קמא כי הביטול נבע ממימוש זכותה החוזית של המערערת לבטל את ההסכם, ולפיכך נעשה באמצעות המנגנון המתאים הקבוע בסעיף 9 שבחוזה, המשמש כ"תחנת יציאה". זאת ועוד, הסכימו השופטים עם פרשנותו של בית משפט קמא לפיה יש להתחשב בתוקפו של ההסכם, המתפרש על פני עשרות שנים, במקרים של ביטול, המצדיק הפרדה הדרגתית. הם הדגישו כי יש לקיים את הציפיות הסבירות וההסתמכות של המשיבים על המשך החוזה, כלומר ביטול ההסכם לא יחול רטרואקטיבית על תאונות שאירעו לפני מועד הביטול. משכך, דחו השופטים את הערעור והורו למערערת לפצות את המשיבים בהוצאות ובדמי שכירות בסך של 15,000 ₪. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים והיה אמור להימסר להם על ידי המזכירות.