ת"א 11271-11-15

תקציר

פסק הדין מתווה את הבעלות על זכויות הבנייה, ובפרט בכל הנוגע לחיזוק מפני רעידות אדמה כפי שהותוו בתמ"א 38 ובחוק המקרקעין. התוכנית נועדה לתמרץ בעלי דירות לחזק את בנייניהם מפני רעידות אדמה על ידי הענקת זכויות בנייה. בית המשפט קובע כי זכויות בנייה אלה שייכות לבעלי הדירות – שהם דיירים לטווח ארוך ולא לבעלי הקרקע. הדבר עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק לעודד חיזוק מבנים לטובת האינטרס הציבורי הרחב. פסק דין זה מבהיר כי פסק הדין בעניין קופרשטוק, אשר הקצה זכויות בנייה לבעל הקרקע, שונה ממקרה זה. פסק דין קופרסטוק התבסס על נסיבותיו הספציפיות של אותו מקרה ואין לפרשו ככלל, במיוחד במקרים בהם המחוקק הקצה זכויות מפורשות לבעלי דירות. זאת ועוד, גם תקנות הבית המשותף שתוקנו לאחר פסק דין קופרסטוק אינן משנות פרשנות זו. בית המשפט מציין כי כל חפיפה אפשרית בין זכויות הבנייה המוענקות על ידי התב"ע לבין אלה שהוענקו לנתבע ניתנת לטיפול על ידי המפקח על רישום המקרקעין, שלו סמכות בלעדית לקבל החלטות מסוג זה. עוד צוין בפסק הדין כי טענת התובעים בדבר שינוי הרישום הקשור למקלט נדחית, והצדדים ישתפו פעולה לעדכון רישום הזכויות כמפורט בפסק הדין. ככלל, פסק הדין מדגיש את חשיבות ההיערכות לרעידות אדמה ומעודד חיזוק מבנים קיימים לתועלת משותפת של כלל בעלי העניין.