ע"פ 2989-04-14

תקציר

הערעור הוא על פסק דין וגזר דין שניתן על ידי בית משפט השלום בירושלים, והרשיע את המערער בעבירות פריצה וגניבה. המערער נעצר בשעה 5:30 בבוקר, כחצי שעה לאחר הפריצה, בקרבת הדירה הפרוצה. הראיות נגד המערער כללו את עדותם של עד ראייה, שוטרים ובתו של בעל הדירה, וכן את העובדה שברשותו נמצאו פריטים שנגנבו מהדירה. בית משפט השלום דחה את האליבי של המערער והחיל את עקרון "החזקה תכופה", בהנחה שהמערער פרץ לדירה. בית המשפט גם מצא את עדותו חסרת מהימנות והסתמך על ראיות נסיבתיות אחרות. המערער טען כי התביעה לא הצליחה להוכיח את אשמתו מעבר לספק סביר, תוך שהוא מותח ביקורת על הליך הזיהוי, הוכחת הפריצה והבעלות על הפריטים שנתפסו. המשיב, שייצג את המדינה, טען כי חזקת ההחזקה התכופה חלה וכי ההרשעה צריכה לעמוד. עם זאת, השופט משה דרורי, המשנה לנשיא בית המשפט המחוזי, הסכים עם טענות המערער וקבע כי אין די בראיות התביעה כדי להרשיע את המערער מעבר לספק סביר. דרורי הדגיש את היעדר הזיהוי הספציפי, את חלשות הראיות בנוגע לפריצה ואת הפריטים שנתפסו ואת מחדלי הראיות של המשטרה. בנוסף, בית המשפט לא השתכנע מהסבר התביעה לאי זימונו של בעל הדירה כעד. בסופו של דבר, הערעור התקבל, והמערער זוכה מחמת ספק סביר, מה שהופך את הערעור על גזר הדין למבוטל. הנשיא דוד חשין והשופט עודד שחם הסכימו עם פסק דינו של דרורי.