ע"פ 6164/10

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בבאר שבע שהרשיע את המערער באונס, חטיפה ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. המערער והמתלוננת, שניהם קטינים, הכירו דרך חברתו של המערער באותה עת. על פי כתב האישום, המערער פיתה את המתלוננת לעזוב את ביתה בתואנות שווא, לקח אותה לדירה ואנס אותה פעמיים תוך שהוא מאיים עליה ותוקף אותה. המתלונן חזר לביתו כשהוא בוכה ונסער, ומיד דיווח על האירוע. המערער הכחיש את הטענות. בית משפט קמא הרשיע את המערער, בעיקר על סמך עדותה של המתלוננת, אותה מצא אמינה למרות סתירות ואי דיוקים מסוימים, וגזר עליו 4.5 שנות מאסר. בערעור נטען כי שגה בית משפט קמא בכך שהעדיף את גרסת המתלוננת. עם זאת, שופט בית המשפט העליון עמית הדגיש את התערבותן המצומצמת של ערכאות הערעור בממצאי עובדה ומהימנות, המתרשם ישירות מהתנהגות העדים ומשפת הגוף שלהם. הסתירות בעדותה של המתלוננת לא היו מהותיות ולא ערערו את אמינותה, במיוחד בהתחשב באופיין הטראומטי של עבירות המין ובנסיבות חייה הקשות של המתלוננת. ראיות חיצוניות, לרבות סימני אלימות ומצבה הנפשי של המתלוננת לאחר האירוע, תמכו בגרסתה. בינתיים, עדותו של המערער הייתה חסרת אמינות ובלתי הגיונית. השופט עמית דחה אף הוא את טענות המערער בדבר מחדלי חקירה וציין כי גרסת המערער אינה משכנעת. באשר לגזר הדין ציין השופט עמית כי ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטת הערכאה הפרוצדורלית אלא אם העונש חורג באופן משמעותי מהנורמה, מה שלא היה המקרה כאן. למעשיו של המערער הייתה השפעה עמוקה על המתלונן, ובית משפט קמא שקל את גילו הצעיר בעת מתן גזר דינו. לפיכך, הערעור נדחה, וההרשעה וגזר הדין אושרו. השופטים מלצר ורובינשטיין הסכימו עם החלטתו של השופט עמית.