בג"צ 1641/10

תקציר

פסק הדין דן בשתי נקודות עיקריות. ראשית, פסק הדין דן בסמכותו של רשם האגודות השיתופיות בעניינים הנוגעים לפירוק אגודה שיתופית. בית המשפט מגיע למסקנה כי החלטות הרשם במקרה הנוכחי נופלות בגדר סמכותו כהגדרתה בחוק, ואין עילה להתערב בקביעותיו. שנית, פסק הדין דן בתחולתו של חוק המועמדים להתיישבות חקלאית, והאם הוא מקנה זכויות כלשהן לחברי קבוצת נואל העותרים. בית המשפט מוצא כי החוק אינו מקנה לחברים זכויות מהותיות כלשהן, והוא אינו חל במקרה זה. חברי הקבוצה טענו כי החוק מונע את הוצאתם מהקיבוץ, אך בית המשפט מפרש את החוק אחרת. החוק מתווה נוהל מיוחד לסילוק מועמדים בתוך שלוש שנים מיום התיישבותם, והוא אינו חל במקרה זה שבו החברים מתגוררים בקיבוץ למעלה משבע שנים. כמו כן, בית המשפט מדגיש כי החוק נועד לחול על מועמדים שעסקו בחקלאות, מה שלא נכון לגבי חברי הקבוצה שעסקו בפעילות חינוכית. עוד מציין בית המשפט כי החוק אינו מקנה זכויות קניין כלשהן, וכי לחברי הקבוצה אין זכות ירושה בקיבוץ. בסופו של דבר, הן בקשת הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי והן הבקשה לביקורת שיפוטית נדחות, וצו הביניים מבוטל. פסק הדין מביע תקווה כי בכך יסתיים ההליך הממושך בין הצדדים. השופטים חיות ופוגלמן מסכימים עם הקביעה, מדגישים כי בג"ץ אינו הפורום המתאים לביקורת שיפוטית על החלטות הרשם, וקוראים למחוקק להסמיך לשם כך בית משפט מתאים.