תאד"מ 6114-07-22

תקציר

הדיון נסוב סביב העובדה שאינה שנויה במחלוקת כי חברת הביטוח הנתבעת קיבלה מכתב דרישה מהתובע ביום 1.6.06 ולא שילמה את התביעה תוך 30 יום, כנדרש בחוק. חברת הביטוח טענה כי האיחור נבע ממסמכים חסרים ומהצורך לאתר את המבוטח, אך בית המשפט לא מצא טעם בטענות אלה. נקבע כי החברה קיבלה את כל המסמכים הדרושים ולא סיפקה ראיות לדרישות כלשהן. בית המשפט פירש את החוקים והנהלים הרלוונטיים, והדגיש כי המועד האחרון לתשלום של 30 יום הוא מוחלט וחל ברצף, כולל סופי שבוע. בעוד שבית המשפט הכיר באי הנוחות הכרוכה באיחור של יום אחד, הוא הדגיש את הצורך לשמור על כללים פרוצדורליים ואת ההשלכות של אי ציות. עם זאת, פסק הדין הכיר גם בליקויים פרוצדורליים מסוימים בתצהיר התובעת ובהיעדר תיקון כתב התביעה בעקבות התשלום החלקי. כתוצאה מכך, קבע בית המשפט כי התובע זכאי להוצאות סבירות ולאגרת בית משפט, אך לא למלוא הסכום הנתבע. ההחלטה נועדה לאזן בין הטלת אחריות על חברת הביטוח לעיכוב לבין הכרה בשיקולים פרוצדורליים.