סע"ש 45520-01-15

תקציר

התובע, עובד הנתבעת, תבע תשלומים שונים הקשורים לעבודה שלטענתו לא קיבל במהלך עבודתו. אלה כללו גמול נוסף בגין עבודה בשעות נוספות, פדיון ימי חופשה, דמי חגים, פיצוי במקום הפרשה לפנסיה, פדיון דמי הבראה, מענק שנתי, פיצוי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות, דמי משק ועוד. הנתבע טען כי התובע כבר שולם בגין חלק מהתביעות וכי חלק מטענותיו התיישנו. בית הדין קיבל את תביעת התובע לתוספת גמול בגין עבודה בשעות נוספות במלואה, וקבע כי הראיות תומכות בגרסתו של התובע לגבי שעות עבודתו, ולא של הנתבעת. עוד קבע בית הדין כי הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי התובע יצא לחופשה במהלך עבודתו. לפיכך קבע בית המשפט כי התובעת זכאית לפדיון של 28.44 ימי חופשה. עם זאת, השופטת דחתה את התביעה לדמי חגים, שכן היא לא הייתה זכאית לה לצד שכרו החודשי, ואת התביעה החלופית לפיצוי בגין עבודה במהלך החג, שכן היא לא פורטה דיה. בית המשפט אף הורה לנתבעת לשלם לתובעת פיצויים במקום הפרשה לפנסיה, שכן היא זכאית לתשלומים אלה החל מיום העבודה הראשון, והנתבעת לא הפרישה לקרן פנסיה מטעמה. השופטת הסכימה עם חישוב הסכום המגיע על ידי התובעת, דבר שהנתבע לא התנגד לו. באשר לפדיון דמי הבראה, הסכים בית המשפט כי התובע זכאי לכך, אך מצא כי כבר שולם לו עבור חלק מאותם ימים, והורה לנתבע לשלם עבור הימים הנותרים. גם התביעה למענק שנתי התקבלה, שכן הנתבע לא סיפק הגנה ברורה, וצו ההרחבה זיכה את התובע בכך. השופטת דחתה את התביעה לפיצוי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות, שכן התובע לא סיפק כל בסיס לזכאותו לכספים, והם לא היו אישיים עבורו. גם תביעת דמי המשק התקבלה, שכן הנתבעת לא טענה כנגד זכותה של התובעת בה, ולא הביאה כל ראיה לכך שכבר שולמה. הנתבע טען כי יש לקזז את כל הסכומים המגיעים לתובע בשני תשלומים: הודעה מוקדמת, שהתובע לא מסר בעת התפטרותו; והוצאות המחיה של התובע, בהן לטענת הנתבע נשא לאורך כל עבודתו. בית המשפט דחה את שתי הטענות. ראשית, הנתבעת לא הוכיחה כי היא זכאית להחזר הוצאות המחיה, ולא דרשה אותן לאורך כל יחסי העבודה. שנית, הראיות שסיפק הנתבע להוצאות אלה לא היו מספיקות. לפיכך, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע סכומים שונים, ביניהם 2,000 ₪ בגין אי הודעה לעובד, 5,000 ₪ עבור תגמול לדוגמה, 26,877 ₪ עבור עבודה בשעות נוספות, 5,688 ₪ עבור פדיון חופשות, 8,520 ₪ כפיצוי בגין הפרשות לקרן פנסיה, 1,703 ₪ כדמי הבראה, 5,925 ₪ כמענק שנתי, ו-2,840 שקל כדמי כלכלה. הפרשי הצמדה וריבית יתווספו לסכומים אלה כנדרש בחוק. הנתבעת הייתה זכאית לנכות 5,000 ₪ בגין הודעה מוקדמת. כמו כן חויב הנתבע לשלם 500 ₪ הוצאות משפט ו-6,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.