סע"ש 57812-04-19

תקציר

התובעת, עובדת הנתבעת, תבעה בגין פיטורים שלא כדין, היעדר הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים שלא שולמו, חופשה שנתית, דמי חגים ודמי נסיעה והבראה. בית המשפט פסק לטובת הנאשם ברוב הסעיפים. ראשית, בית הדין קיבל את טענת הנתבעת כי התובעת התפטרה ולכן דחה את הטענות לפיטורים שלא כדין ולפיצויי פיטורים נוספים. התובע לא הביא כל ראיה מעבר לעדותו שלו כי ההתפטרות הייתה כפויה, וזו נסתרה על ידי ראיות אחרות, לרבות מכתב התפטרות שכתב התובע עצמו. שנית, גם התביעה לפיצוי הודעה מוקדמת נדחתה. בית הדין מצא כי התובע התפטר החל מיום 1.9.2018 ולא התייצב לעבודה מעבר למועד זה. לפיכך, הנתבעת לא הייתה חייבת למסור הודעה מוקדמת על פיטורים. שלישית, בית המשפט חישב את דמי ההבראה המגיעים לתובע, תוך התחשבות בתפקידו ובמספר הימים המותרים. לאחר ניכוי הסכומים שכבר שולמו, קבע בית המשפט כי התובע חייב 1,295.20 ₪. רביעית, בית המשפט מצא כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו בנוגע לתביעותיו לתוספת דמי חגים. עדותו לא הספיקה כדי להראות אילו ימים מהווים חגים ואם עבד יום לפני ואחרי כל אחד מהם. כמו כן, קיבל בית המשפט את טענת הנתבע כי התובע כבר פוצה בגין ימים אלה בתלושי שכרו. לפיכך, תביעתו לדמי חגים נדחתה. לבסוף, בית המשפט קיבל חלקית את תביעת התובעת להוצאות נסיעה. נקבע כי הנתבע ארגן עבור התובע הסעות מהמחסום לאתר העבודה ובחזרה, אך התובע תבע פיצוי נוסף בגין הוצאות הנסיעה שלו מביתו למחסום. בית המשפט פסק לתובע 43 ₪ דמי נסיעה, אשר היוו את ההפרש בין הסכומים שכבר שולמו על ידי הנתבעת לבין עלות הנסיעה בפועל שחושבה בסך 20 ₪ ליום עבודה. לסיכום, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 1,295.20 ₪ עבור דמי הבראה ו-43 ₪ עבור הוצאות נסיעה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.10.2018. לתובע לא נפסקו הוצאות כלשהן בשל סכום הזכאות הנמוך. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ויימסר להם בכתב.