ת"א 43140-04-17

תקציר

המחלוקת היא על הבעלות על חלקת אדמה בכפר יאסיף, שעליה ממוקם בניין בן שלוש קומות. התובע, בשארה, טען כי ירש את הקרקע מאביו שרכש אותה במספר עסקאות. הנתבעים, שהם קרובי משפחה של אביו המנוח של בשארה, טענו כי הם החזיקו והשתמשו בחלק מהקרקע מעבר לתקופת ההתיישנות, וכי הם זכאים לשליש מהרכוש שנבנה על הקרקע על ידי אביו של בשארה. בית המשפט בחן את הראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים והעדיף את גרסתו של בשארה לאירועים, ומצא אותה אמינה יותר. טענת הנתבעים הייתה מעורפלת ולא נתמכה בשום ראיה תיעודית. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי הנתבעים לא הבהירו את מקור זכויותיהם הנטענות בחלקה, לא בדרך של העברה ולא באמצעות ירושה, וטיעוניהם היו לעיתים קרובות סותרים. השופטת לא השתכנעה מטענת הנתבעים בדבר הסכם בעל פה המזכה אותם בשליש מהנכס, ומצאה כי אין זה סביר שעסקה כה משמעותית לא תירשם. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבעים כי הם החזיקו לרעה בקומה הראשונה של הבניין על הקרקע, שכן מצא כי בשארה ואביו התירו את החזקת הנתבעים ללא כל תמורה. לעומת זאת, בשארה סיפק ראיות משכנעות, לרבות הסכמי רכישה ומפה המפרטת את השטחים שרכש אביו, ובכך הוכיח את זכויותיו בחלקה ובבניין. בית המשפט קיבל אפוא את טענתו של בשארה, דחה את טענת הנתבעים והורה לפקיד ההסדר לרשום את החלקה על שמו של בשארה. בנוסף, חויבו הנתבעים לשלם לבשארה הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 20 אלף שקל. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 22.6.2021.