עפ"ס 20001-07-21

תקציר

הערעור נדחה לאחר בחינת טענות המערער ועניינו של בית המשפט המחוזי, שכן לא נמצאו ראיות ממשיות למשוא פנים או משוא פנים המצדיקות פסילת שופט לפי סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט. היא הדגישה כי טענות למשוא פנים חייבות להיתמך בראיות קונקרטיות, בהתחשב בהשלכות החמורות על השופט ועל מערכת המשפט. ההחלטה התייחסה לתקדימים הממחישים כי הפסילה צריכה להתבסס על קריטריונים אובייקטיביים ולא על אי שביעות רצון סובייקטיבית מהחלטות פרוצדורליות. כמו כן, צוין כי אי שביעות רצונו של המערער מפסקי דין פרוצדורליים אינה מצדיקה פסילה, ויש להגיש התנגדויות בדרכים משפטיות מבוססות. יחסי עבודה לכאורה בין השופט לבין הצדדים המעורבים נחשבו רחוקים מכדי להצביע על הטיה. בית הדין הכיר בכך שהיכרות בין הצדדים במקרים של עובדים לשעבר שתובעים את מעסיקיהם לשעבר היא צפויה, אך אינה מספיקה לפסילה אלא אם כן היא מצביעה על משוא פנים. טענותיה של המערערת בדבר שינוי מקום השיפוט על בסיס אינטראקציות מקצועיות בעבר נדחו כקלושות מדי. בסופו של דבר, אף נסיבות אובייקטיביות לא הצביעו על סיכון למשוא פנים מצד בית הדין האזורי. כתוצאה מכך, הערעור נדחה ללא צו להוצאות, ופסק הדין ניתן בהעדר הצדדים, שיישלח אליהם.