ע"פ 51/76

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למקרה של הונאת זהות וזיוף מסמכים רשמיים. המערער הורשע בחמש עבירות לפי מספר חוקים, בהם החוק לתיקון דיני עונשין, פקודת סדר הדין הפלילי, חוק הדרכונים וחוק סדר הדין הפלילי, ונידון לשלוש שנות מאסר. ההגנה טענה כי מעשיו של המערער נופלים תחת הוראות חוק הדרכונים, חוק מיוחד הגובר על הדינים הכלליים המוזכרים בכתב האישום. בית המשפט העליון דחה טענה זו בקובעו כי הדין המיוחד והדין הכללי יכולים לדור בכפיפה אחת, וניתן להרשיע את המערער בשניהם. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי אין להעניש את המערער פעמיים בגין אותו מעשה, כפי שהיה בכתב האישום כפי שהוא. לגבי ההרשעה, בית המשפט קבע כי כל עבירה בוצעה בהזדמנות אחרת ואישר את ההרשעה בכל חמשת הסעיפים. עם זאת, רוב בבית המשפט הסכים להפחית את העונש בערעור, ותיקן את האישום הראשון כך שיטיל עליו 18 חודשי מאסר בפועל ו-18 חודשי מאסר על תנאי. החלטה זו התקבלה בהתחשב בהרשעותיו הקודמות של המערער ובצורך בהרתעה. השופט שמגר חלק על נקודה זו, וטען כי אין להקל בעונש מאחר שהמערער ביצע שורה של עבירות מתוכננות. ככלל, הערעור על ההרשעה נדחה, אך העונש הופחת בהחלטת רוב.