רע"א 5747-03-22

תקציר

המבקש ביקש רשות ערעור על החלטת ערכאה נמוכה יותר בעניין נכותו של המשיב כתוצאה מתאונת דרכים בשנת 2018. המבקש טען כי המסמכים הרפואיים שהוגשו למוסד לביטוח לאומי היו חלקיים והשמיטו פרטים מהותיים על ההיסטוריה הרפואית של המשיב, לרבות רעידות במשפחה וכאבי גב. בית משפט קמא דחה את הבקשה, אך בית המשפט לערעורים, בפסק דין שכתב דין לנדון, קיבל את הערעור. לנדון הדגיש כי ראיות הסותרות את קביעת הנכות של הביטוח הלאומי מותרות רק במקרים חריגים. עם זאת, במקרה זה התעוררו ספקות אם הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי שקלה את כל המסמכים הרפואיים הרלוונטיים, במיוחד אלה שקדמו לתאונה. בנוסף, מצא בית המשפט צדק בטענת המבקשת כי הוועדה לא שקלה כראוי את הקשר האפשרי בין רעידות הידיים הגנטיות של המשיבה לבין נכות הצוואר שלה. ערכאת הערעור קבעה כי אינטרס הצדק מחייב הבהרה, המצדיק הצגת ראיות נוספות. העניין הועבר לבית משפט קמא למינוי מומחה אורתופדי לקביעת נכותו של המשיב, כאשר המבקש יישא בשכר טרחת המומחה בהיסוס. ההחלטה הדגישה את חשיבותה של בדיקה יסודית והבהירה כי בנסיבות חריגות כגון אלה יש לתת רשות להציג ראיות סותרות. הוצאות לא נפסקו לאף אחד מהצדדים נוכח הספקות הנסיבתיים.