ת"א 25169-12-15

תקציר

המבקשים, חיים שוכמן ובנו, הגישו תביעה נגד בנק מזרחי טפחות ומנהל מרכז העסקים שלו, אלי ביטון, לסעד הצהרתי בדבר בטלות ערבותם האישית ופקיעת המשכנתא על דירתם. כמו כן ביקשו סעד כספי בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מהתנהלות הבנק. תחילה ביקשו המבקשים צו מניעה זמני נגד הליכי מימוש המשכנתא של הבנק על דירתם עד להכרעה סופית בתביעה העיקרית, שניתנה במעמד צד אחד. המבקשים טענו כי הבנק פעל באופן בלתי סביר ותוך הפרת חובות אמונים, מה שהוביל לקריסת עסקיהם, ספרינט מחשבים וספרינט אלקטריק, ולפשיטת רגל אישית שלהם. הם טענו כי התנהלות הבנק מצדיקה את ביטול הערבות והמשכנתא שלהם, וביקשו עיכוב ביצוע כדי לעכב את מימוש הדירה. עם זאת, בית המשפט מצא כי המבקשים לא הוכיחו זכות לכאורה להצדיק את השיהוי. הראיות שהוצגו לא תאמו באופן מובהק את גרסת המבקשים לאירועים, במיוחד בכל הנוגע למחדלים הנטענים של הבנק. זאת ועוד, הסעד הזמני המבוקש אינו מתיישב עם התביעה העיקרית, שכן הוא ביקש לעכב תביעה כספית המבוססת על קיזוז נזקים, בעוד שהתביעה העיקרית הייתה לסעד הצהרתי וכספי. באשר למאזן הנוחות, קבע בית המשפט כי זכותו של הבנק לפירעון במועד אינה גוברת על פגיעתם הפוטנציאלית של המבקשים. החוב המובטח במשכנתא היה משמעותי, ודחיית המימוש תגרום לבנק הפסד כספי משמעותי. לעומת זאת, ניתן לפצות את המבקשים אם יצליחו בתביעתם, שכן הבנק הוא גוף יציב מבחינה פיננסית. גם היעדר ניקיון ידם של המבקשים וחוזקה של זכותו הקניינית של הבנק הכבידו עליהם. בסופו של דבר דחה בית המשפט את הבקשה לצו מניעה זמני, ביטל את צו המניעה הקודם והורה למבקשים לשאת בהוצאות הבנק בסך 7,500 שקל.